פוס משחק
והרציונל אומר: שובי לעפרך, לבל יכשלו בך בני אדם. |
| 11/2007
לקראת אותה תקופה, ארקדי התחיל לטעון באוזני המעטים שביקרו אותו, כי רוצחים שכירים מחפשים אחריו. הם יודעים שהוא גילה את סודם בדבר הקונספירציה הממשלתית – אין מחלה כזו פוליו – החיסון נועד למטרת סוגסטיה המונית. ואולי אלו הן חברות הפורנו מארצות הברית, שלא אוהבות את השימוש בתכנים שלהם, ושלחו לא מכבר צרור מכתבים חתומים עלי ידי נוטריון. האינטרפול משוכנע שמה שאני עושה הוא כיסוי לרשת פדופילים. גם השירות החשאי המקומי, הוא לוחש כממתיק סוד, גייס כמה סוכנים כנגדו. הם חושבים שאני צינור להעברת כספי טרור.
היה קשה לשכנע אותו לדבר איתי.
| |
כשהן לא יודעות לחתוך.
ועתה אנחנו אוכלים. דומה שזה היה מהלך מתוזמן היטב. אני מטושטש בפחמימות. סוניה לא נגעה בצלחת שלה. העיניים הגדולות והעצובות האלה מסתכלות עליי, ואני נסוג במבט מטה אל ברק הסכין והמזלג. קדרה של פסטה.
אני לא מטושטש. אני אוכל, ויודע שזו הארוחה האחרונה. מערכות יחסים מעטות מסתיימות בפיצוץ פתאומי. ישנה תקופת דעיכה של שבוע לפחות בטרם הקלפים מונחים על השולחן. ואנחנו, אנחנו גם ככה רבנו הרבה.
ואולי בכל זאת, היא אומרת.
לא, את נעלמת לי כל הזמן. מקבלת פקודות בפלאפון באמצע הלילה, מי נותן לך אותם בכלל? האיש הזה מהבוקלין, הנסטור הזה, זה שהעיף אותי משם? לתוך זה את רוצה להכניס אותי?
זה בכלל לא ככה, היא אומרת בשקט. אולי היא צודקת, העווית הזאת שעוברת בפניה, כמו מנסה לחפות בכוח על דמעות שיתפרצו כשכל זה יהיה במרחק שעה מעכשיו. היא תשמע בדירתה את השיר שהיא אוהבת. הרבה אקורדים, מעט גיטרה. העווית הזאת, מדקרת את הלב. כמעט ומשלחת אותי להיכנע, להסכים וליפול לתוך המשחק המעוות הזה שלהם, לתוך האינטריגות המתמשכות בין שבטים פיקטיביים, לתוך טקסים ומוסיקה של דם. היא נתנה לי שבועיים לחשוב על זה, מתוכם שבוע של מריבות בלתי פוסקות. היו הפוגות, ובהן תשמיש הבשרים היה נואש מאי פעם. כי שנינו ידענו.
אני לא יכול, אני אומר לה, זה מטורף. זה עולם אחר. אני לא מסוגל להתחבר לזה.
ככה אומרים אלו שנכנסים לזה הכי חזק, היא מחרישה.
החשבון הגיע, נפרדים בחיבוק. שריטה אחרונה על הגב. דמעה אחרונה מרטיבה את הכתף.
רוקנו את הכוסית הזו, כי היא דמי.
אני שונא אותן כשהן לא יודעות לחתוך.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
