מתגלגל בהנף מקלדת לפינת החמד הזאת שכאן,
הרי מזמן ברור לכולם שלא רק הצורך לכתוב הוא המניע את הנפשות המוקלדות.
נפשות...אותן דמויות מרגשות שקל לאהוב ולהתנשא מעליהן כאחד.
הרי שפטנו עוד לפני שהשלמנו פסקה. המראה, הגיל בצד, הגיל המנטלי של הכתיבה...הטעם במוסיקה...
המנגינה הזאת שאתה שומע אצלך עמוק בפנים למרגלות הרי העוצמה שאתה מדמיין שיושבים מאחורי מסך אחר, כותבים במיוחד אלייך או לאחד אחר, כדי לרגש או לעניין או לפעמים סתם להוכיח שהם יכולים...לגעת, לשאוב, להכאיב בעליונות לך או לעצמם, מתוך מקום של שליטה או שקיפות מזוייפת של הגנה במעטפת אלמוניות.
לפעמים טובים במילים ולפעמים טובים ברגשות, לפעמים טובים כמראה סדוקה, לפעמים מושא לקנאה.
לפעמים סתם חרטוט של מילים,
תוכן ריק,
במסווה של מסר עמוק.
יכולתי להתאהב פה פעם,
לבטח אהבתי בשקר,
את מי שהם ואת מי שאני
ארס ציני עם טיפת חום אדם בצד.
הרי מזמן ברור לכולם שלא רק הצורך לכתוב הוא המניע...
אז נכנסתי לראות מה קורה עם הנפשות "המוכרות"...
לראות מה עוד נשאר ממי שמכיר אותי...
הסקרנות, געגוע כנה לדמויות, תהיות לגבי האנשים
מתגלגל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: