אני שמחה שאפחד לא קורא כאן. ולא יקרא. באמת באמת :)
כאילו, זה לא שאני אגרש אנשים עם מטאטא אם הם יגיבו (כמובן רק תגובות טובות ><), אבל...
נחמד לי ככה =)
לכתוב לעצמי, להעלות שטויות, ואז אני אוכל עוד שנה או משו (חי אם הבלוג ישאר חי עד אז ולא יועלה על המוקד O_O) לקרוא את הכל..להיזכר...ולחייך =]
ולצחוק על הדברים הרעים- שבאותו הזמן חשבתי שסוף העולם הגיע.
וללמוד מהטובים- ולקוות שבאמת משו טוב התפתח מהם לבסוף.
ופשוט לזכור =]
אוקיי, עוד חוויה ל"ספר הזכרונות" הקטן שאני מטפחת לי כאן:
מחר. אולי אולי אולי מחר אני אפגוש אותו...ואני לחוצה...כי...
לא יודעת למה O_O
זה לא אותו אחד משבוע שעבר...נקרא לו, י'.
זה הידיד, הידיד האמתי שלי. J
שאני באמת יכולה , בגאווה, לקרוא לו ככה =)
הידיד הכי טוב שלי.
ויהיה קשה לפגוש אותו...בקטע של נסיעות וכולי..כי ההורים לא ידעו וזה ><
ולחזור...וברר...אני לחוצה K
אבל יהיה לי כיף =]]
ואם אני באמת אקרא בבלוג הזה עוד שנה (XD) אני דורשת מעצמי, עוד שנה, לכתוב בלוג תגובה על הבלוג הנוכחי. לכתוב מה קרה באותו יום.
ולאיפה זה התפתח.
כי...כי יש סיכוי שיש לי רגשות לאדם הזה.
*פינגווין נבוך*
אבל הוא ידיד. רק ידיד. לא?.
(ארג.)
אז...בעזרתו של הגדול מכל:
בבקשה תן לי ללכת מחר אליווווו!!! *פינגווין נוחת על ברכיו ומתחנן*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
