*רגע של הרהור*
צריכים להוסיף עוד פרצופים למצבי הרוח הללו למעלה. :|
*סופו של רגע הרהור*
הנה...שיעשו סמיילי לרגש כזה...געגוע.
מוזר איך זה. כשהכל נראה כל כך בלי משמעות.
לא, אני לא מהרחפניים המגניבים האלה בדרך כלל, אני דווקא די עם הרגליים על הקרקע ברוב זמני, ומחוברת למציאות והכל...
אבל לאחרונה...ז"א איזה יומיים או טיפה יותר. לא אכפת לי מכלום.
לימודים, עבודות...
אני מתעלמת ו'לא שומעת' את חברות שלי רוב הזמן.
פשוט..מרגישה כזה ..חוסר אכפתיות.
לא שנהייתי גותית, חס וחסה. (וכמובן שגותיים זה לא רע!! O: רק שאני לא הייתי הופכת להיות כזאתי. בחיים. [גרר עם הפוליטיקלי קוקרט המחורבן הזה שצריך לדפוק בלי חשבון כל הזמן].)
פשוט..אני כנראה עוברת מן שלב כזה (S: טוב שאני לא עושה לעצמי בדיקות פסיכולוגיות לבד.) שבו...אני חושבת הרבה. ולא תמיד 'קורקי'.
כאילו.
אני אומרת לעצמי:
"תירגעי."
אני מייבשת את עצמי הקורקית.
ועכשיו אני מבהילה את עצמי הנוכחי (לא יודעת איזה מהם) עם הפלצניות שאני כותבת כאן.
הו וול. :}
נסתדר.
ונחייה עם זה.
ומותר לי, אני בשלב ה'מנסה להיות בוגר' שלי P:
חוחו.
ואולי ייצא מזה משו טוב..
אולי שירים דכאוניים מגניבים D:::
איי הופ.
הוא גרם לי לחשוב על כל מיני דברים שאף פעם לא חשבתי עליהם..לחשוב מחוץ לחינוך שלי, מחוץ למסגרת..
והוא אמר לי שאני אחפש את התשובות שלי. לא אשאל את השאלות אחרים.
אבל איך?
אני באמת שלא יודעת איך.
ואני לא רוצה שזה יעמוד למכשול למה שיש לי איתו.
כי הוא כל כך חשוב לי.
ואני פוחדת שהשאלות הללו..והדעות הכל כך שונות יפרידו בינינו.
שאלה: האם שני אנשים עם דעות שונות שונות, בקשר לדברים כל כך חשובים - יכולים להיות ביחד?
ואני לא מדברת על פוליטיקה, או שמאל או ימין.
אני מדברת על דברים כמו דת...ודרך חיים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
