*סמיילי דואג מאוד מאוד במצב הרוח*
אני זוכרת...כשהכל התחיל...ממש לא רציתי להיכנס לזה.
אפילו פוסט עשיתי על זה...:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=359405&blogcode=5537914
חשבתי..שאם אני אתחיל להיכנס למערכת יחסים איתו..כל כך פחדתי..וזו הסיבה שלא הרשיתי לעצמי להתאהב בו..
אבל..איכשהו...חח..סליחה על הקלישאה הסילית, נפלתי לאהבה שלו *פינגווין נבוך*
אבל הנה...
אני כל כך פוחדת להודות בזה..כי ברגע שמודים בזה..הופכים את זה לאמיתי..אבל אני מרגישה שזה מתחיל לקרות...ואני אפילו לא יכולה לדבר איתו על זה! :[
אני מרגישה שאני מתרחקת ממנו...לא בגללו...הוא לא עשה כלום.
הנסיבות, שהוא אמר תמיד וגם גרם לי להאמין שאף פעם לא יפרידו בינינו- הנסיבות מתחילות להפריד בינינו.
כל כך פחדתי.
אבל..אני מרגישה...שהוא..אולי לא רוצה לדבר איתי..אוף זה כל כך מתסכל..אני כל כך מתגעגעת אליו..
אני צריכה לראות אותו..חלק ממני מרגיש שכשאני אראה אותו הכול יהיה בסדר..וחלק אחר אומר שאני לא אחיה באשליות, ושלראות אותו למשך שעה..לא יקרב אותנו כמו שהיינו...
ועדיין..
זה כל כך מפחיד..
אני עדיין לא מודה בזה, "זהו זה נגמר."
כי אני לא אוותר על זה , יותר מדי יקר לי הקשר איתו.
הוא יותר מדי יקר לי.
הוא נתן לי אומץ..ורוך..וכל כך הרבה..ואני מאמינה באמת שזו אהבה אמיתית.
אז..
למה הכול כל כך קשה?
למה ההורים לא מרשים?
למה הסביבה הדפוקה לא מקבלת?
לא שאכפת לי. אף פעם לא היה אכפת לי מהסביבה וממה שאנשים חושבים. אף אחד לא יגיד לי את מי לאהוב.
אבל להורים אכפת.
וההורים לא מסכימים להיפגש.
ואני נפגעת.
והוא נפגע.
והקשר..הקשר...
:[
אני מתגעגעת אליו.
אני צריכה אותו.
ואני כל כך מתפתה...לשלוח לו הודעה: "אני לא מוותרת עלייך. בעד שום דבר שבעולם."
אבל אני פוחדת שהוא יחשוב אותי..לטיפשה..
כאילו לא טיפשה במובן הרע..
כאילו, מטופשת.
"Silly"
אני רוצה לראות אותו .
אולי שום דבר לא ישתפר..אבל לפחות נדבר..
כי לא משנה מה יקרה..תמיד יכולתי לדבר איתו על הכול.
וזה מה ש...יותר נכון זה אחד הדברים שהכי הפילו אותי כשהתאהבתי בו.
שהוא היה החבר הכי טוב שלי.
ותמיד יהיה לנו את הזיכרונות והעבר הכי מתוקים.
לא משנה מה יקרה.
אני רק מקווה שגם הוא יודע את זה.
אני צריכה להגיד לו את כל זה..אני יודעת..
אני צריכה לדבר איתו..
אבל..הוא שמה..והוא עסוק..
והיציאה כזאתי עם הבשר והגבינה, זה היה לקנטר אותי?
הוא סיפר לי שהוא אכל המבורגר עם גבינה..
כאילו, זה לא שעכשיו אני חושבת עליו רעות, זה דרך החיים שלו, זה שהמה שהוא עושה שונה מהדברים שאני עושה..מי אני שאשפוט?
כאילו שאני יותר טובה ממנו..
חח..הרי אני הכישלון *חיוך מריר*
"אני צריכה לראות אותו."
זה כל מה שעובר לי בראש..כל הזמן..
אני לא יכולה להסתכל להורים בעיניים.
אני שונאת אותם..על מה שהם גרמו..
על שהם הרסו קשר כל כך טוב וקשר שכל כך היה חשוב לי.
אבל הוא לא נהרס לחלוטין. אני רוצה להאמין בזה.
שהקשר שלנו לא נהרס. כי הוא אוהב אותי. ואני אותו. כל כך.
חח..כזה מתאים לי לחשוב שחורות עידנייים לפני שמשו בכלל קורה *פינגווין* (סתם, זו חיה שמעודדת אותי ^^'')
בטח הוא בכלל לא חושב על דברים שכאלו...זו רק אני..
אז לשלוח לו הודעה? פעם זו הייתה כזו פעולה פשוטה, בלי חשיבה פעמיים לפני...ועכשיו. זו פעולה שאני פוחדת לעשות..לא רוצה להיות קרצייה מדי..לא תלויה מדי.
אוף זה לא צריך להיות ככה.
זה לא היה צריך לקרות. אני יודעת שזה לא היה קורה..אילולא הם.
אני באמת שונאת אותם על המעשה הזה.
כמובן שאי אפשר לשנוא את ההורים שלך עד הסוף..אני לא ילדה מפונקת כפוית טובה שכועסת כשההורים שלה לא נותנים לה משו-אז היא תשנא אותם.
אבל..המעשה הזה..ההחלטות המטומטמות שלהם..על.."סמך ניסיון החיים שלנו", תדפקו את עצמכם בקיר.
הלוואי שהייתי כבר גדולה בשנתיים.
טוב..אם נתחיל ב"הלוואי.." אז הרשימה תהייה גדולה למדי...*שוב החיוך המריר*
ואני לא עוסקת בפנטזיה יותר *חיוך מריר. זה החיוך התמידי שלי אני מניחה*
מעניין אותי...מה אנשים היו עושים במקומי.
לי אישית אין עם מי להתייעץ על דברים שכאלו..ואם יש..אני יותר מדי ביישנית מכדי לדוש בנושאים כאלו.
רק עם עידן :]
והוא עכשיו באיטליה ._.
כל כך פחדתי אז.
ואני די פוחדת עכשיו לאבד אותו.
בדיוק אותם הפחדים..חח..
"אני לא אהיה איתו, כי הוא יקר לי מדי" (ציטוט מפוסט ישן נושן :] )
אני מבינה בהחלט למה חשבתי כך.
מה שמוזר..שחשבתי באותה התקופה שאולי אני זו שאהרוס את הכל...עם חוסר הבטחון והחששות...והוא איכשהו..העלים את הכל OO
הוא כזה בנאדם נהדר.
כל כך הוחמאתי, ואני עדיין המומה ולא מרגשה שזה מגיע לי..
שאדם כמוהו..אוהב אותי.
אני עדיין מרגישה ככה =C
חח..הלוואי שכמו שאני מביעה את עצמי בבלוג..ככה אני אוכל לדבר מולו..
בשיחות איתו..אני קופאת משום מהץ,..
אני מרגישה..כזה..מוזר..
אוף..טוב..
לפני שאני אתחיל לבכות שוב (זה כבר קרה יותר מדי פעמים ביומיים האחרונים ^^'')
ולא כדאי שאני אבכה היום כי אני בצום ואני צריכה את הנוזלים שלי..
אני אקום.
אני מניחה שאף אחד באמת לא קרא את כל מה שכתבתי כאן.
והכול פה פחות או יותר רק להוצאה..של כל מה שאני מרגישה..
ידעתי שבכתיבה אני אצליח להוציא את מה שאני מרגישה =]
אולי אני אכתוב לו מכתב? אבל לא. אני רוצה להגיד לו את כל זה.
טוב...אז לאלה שדילגו לכאן, מבזק:
* היום ט' באב . אכן..בלי כוונה...באמת שבלי..חחח...יצא לי פוסט דכאוני, אכן מתאים לאווירת החג, אה?
* עשיתי רק חצי עבודה במגמת ספרות O_O זהו. זה כל מה שעשיתי בחופש הזה שקשור ללימודים XD נחמד ובלתי אחראי לי ביותר :P
* אני לא סובלת את ההורים שלי (שוב, זה מבזק קצרצר למי שלא קרא את המגילה למעלה ^^)
* הארי פוטר 7 יצא!!!! DDDDDD: וכמובן שאני מחכה בעברית. גילי הטיפשה. רק בדצמבר? באקה. (*לאחר עריכה של קללה הרבה יותר רצינית ><) ובבקשה, שום ספוילרים בבלוג, אני לא אאיים...או משו שכזה...
רק אגיד שמי שיספר מה שיקרה בספר...הוא חתיכת מניאק. או היא. כמובן. אין שום אפליה בין המינים בבלוג זה =]
* אני אולי הולכת לראות הסימפסונים *-* בקולנוע כאילו^^'' או עם בת' ותול או עם אחי ואחותי..עוד לא החלטתי O_O
* הו, ושבוע הבא במחנה, בין שני לחמשי, לא אהיה כאן..נו גם ככה אני בקושי כותבת כאן :P
(רק מפוצצת בפעם בשנה שאני מגיעה XD)
חיים נפלאים!
באקה נקו, עם החיוך המריר והלב החצוי הענקיים ביותר ביקום =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
