כן אותך... אחותי הקטנה והמעצבנת, שגורמת לי לבכות ולהינעל בשירותים, שגורמת לי לרצות להעיף אותך מהבית, כן את, המציקנית הקטנה.
אז הכרתם חלק מאחותי הקטנה... הילדה הזאת כ=ל כ=ך מעצבנת לפעמים!!! היא תראה שאני מעוצבנת ובכוונה תעצבן אותי יותר... הכי מעצבן זה שהיא עונה על שאלות רטוריות (שלא אמורים לענות עליהן) ושהיא תמיד תענה... ולא תעזוב במנוחה... עכשיו אני כבר אחרי המשבר (שאגב היה לפני יומיים) ואני לא כל כך עצבנית... אבל אם הייתי כותבת יום שישי... זה היה יוצא לא טוב... ואני אספר מה קרה: בעצם לא... אני לא רוצה... אני רק אגיד שאני שונאת אותה לפעמים... אני הייתי עצבנית והיא הייתה חייבת לעצבן אותי יותר... וכמה שאני מתאפקת לא להתעצבן ולהרביץ לה... היא תהיה חייבת לעשות דווקא... ולגרום לי לסבול כמה שיותר... ואז מגיע המצב שאני מרביצה לה... כן... גם לי יש גבול לסובלנות (לא שהייתי כל כך נחמדה לפני...) ושאני מדברת אליה היא מתייחסת אליי כמו לקיר... אני מנסה לדבר אלייה... והיא בכוונה תעשה דווקא... כנראה זה עובר בתורשה... כי מתי שאני מדברת עם אבא שלי... הוא מדבר ומתייחס בציניות (לא ברצינות) וזה כל כך מעצבן... הוא אומר, שאם אני רוצה לשפר את היחסים עם אחותי אז השינוי צריך להתחיל ממני... ואני באמת התחלתי והייתי ממש נחמדה... הבעייה שזה לא עוזר והיא מנצלת את הנחמדות הזאת... זה כל כך מעצבן... עד שזה פשוט נגמר... ואבא שלי... דיברתי איתו קצת לא יפה והוא החליט לאמלל אותי בעצמו... הוא דיבר והתייחס למה שאני מדברת עליו כל כך לא ברצינות... ואמרתי לו שזה לא פייר כי אני מדברת אליו ברצינות והוא מתייחס כאילו כלום... הוא אמר שאני דיברתי לא יפה אז גם הוא דיבר... וזה כל כך עיצבן אותי... אתה אמרת לי שהשינוי צריך להגיע ממני בקשר לאחותי... ולמה אתה לא עושה גם שינוי... אתה בכוונה רוצה לחמם אותי יותר?
שלא נדבר על המקרה היותר מעצבן שהוא עשה לי יום שישי:
הייתי צריכה לחכות לו ליד שער ביה"ס בשעה 10 לתשע... הייתי שם ב- 8 דקות לתשע כי יצאתי ב- 10 לתשע ולקח לי שתי דקות בערך לצאת... חיכיתי לו עד 9... מתי שהוא לא הגיע... התקשרתי אליו ושאלתי איפה הוא... הוא אמר לי שהוא חיכה לי 5 דקות (הוא היה צריך להיות במקום שהיה צריך להיות ב- 9) והוא הלך בלי שהגעתי... הוא אמר שהוא הבין מתי שלא הגעתי שכנראה המורה שלי לא הרשתה לי לצאת בסוף... אמרתי לו שאני הייתי מתקשרת אליו אם היה קורה משהו לא צפוי... אולי הוא שכח... אבל השעון שלו תמיד מקדים בשתי דקות... אבל זה היה דבילי כל כך... אפילו חברות שלי אמרו שהוא דפוק... אני יודעת שהוא לא אוהב שמאחרים לו... אבל אני אמורה להגיע... ואתה יודע שאני הייתי מתקשרת אם הייתה בעייה... אני לא עד כדי כך חסרת אחריות... זה כל כך דבילי... כל כך כעסתי ובכיתי... לא רציתי להתקרב אליו... אמרתי לכולם שאני הולכת כדי לעזור לו במשהו ובסוף כולם שואלים: "מה, לא היית אמורה ללכת לאנשהו?" אמרתי: "כן, אבל בסוף לא הלכתי... לא הסתדר..." אבל בסוף נשברתי ואמרתי את מה שבאמת קרה... כי ממש כעסתי עליו... זה היה כל כך לא פייר... כל כך מעצבן...
טוב... היה נחמד להוציא את זה... אני מרגישה הרבה יותר הקלה... ממש נתפס לי כל הגוף... אני הולכת להשתחרר על קרמבו (הדבר החלומי הזה עם הקצפת... פעם ני אכתוב פוסט על הצורה הנכונה ביותר לדעתי לאכילת קרמבו... אולי אני אכתוב... אם תרצו...) ותגיבו!
אוהבת... החושפת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לא לוקחת שבויים :)