sara in the country

שלחתי לאיוון הודעה: לילה טוב מותק, אני הולכת לישון 

איוון שלח בחזרה: חצי שעה בבית, קלאמרי בדרך אלייך 

התפוצצתי. קלאמרי? קלאמרי? מה הוא לא מבין? הוא לא מכיר אותי בכלל? הוא לא יודע מה המצב הכלכלי שלנו? מה הוא קונה לי קלאמרי הדפוק? 

התפוצצתי כמו שהרבה זמן לא התפוצצתי. טליה ישנה ואני בחדר שינה צועקת לכרית - קלאמרי! אלוהים ישמור, קלמרי! כמה אפשר עוד לסבול? 

הוא חזר הביתה ועשיתי מאמץ אדיר להיות חביבה, איזו תחושה פנימית אותתה לי שיש מצב שכדאי לחכות עם התגובה הזועמת מולו. 

בבוקר גיליתי שאת הקלאמרי הזמין שחר, אכל חצי ואת היתר הם הביאו לי שגם אני אשתתף בארוחה. 

סבבה, הבנתי, משהו לא בסדר אצלי. 

מזל שהצלחתי להפנים "סוף מעשה במחשבה תחילה". 

נקווה שיצליח לי גם בפעם הבאה.