עשיתי קונטקט במשך שנה כמעט- זה היה אחד הקשים אם לא "ה".
גם ויפסנה- גם זה היה לא קל.
טסתי להודו להתנסות ולנסות לצאת מאזור הנוחות פעם אחר פעם בשביל לשנות ולהשתנות.
עשיתי סדנת ריברסינג.
עברתי טיפול שנה עם הילרית.
עברתי טיפול פסיכולוגי כחצי שנה.
קראתי ספרים על מודעות עצמית ועזרה עצמית.
עשיתי קורס רייקי 1 ו 2
למדתי הנחיית קבוצות.
עברתי אימון.
למדתי אימון.
הכל לטובת השינוי האישי והלמידה.
כל כך הרבה ועדיין - בשעת קושי עדיין "עף לי הגג", עדיין אני צורחת ללא שליטה. עדיין רוצה לברוח.
יכול להיות שהכל היה לשווא?
יכול להיות שהייתי מגיעה לאן שאני היום אם פשוט הייתי רק מתבגרת ודי? כמו שאמא שלי אמרה.
יכול להיות.
למרות האשליה שאהבתי להציג לעצמי -כנראה שלא באמת משתנים. זה הכל ניואנסים, לא באמת, לא מהותי.
עדיין עצבות.
עדיין דכאונות.
עדיין עצבים.
עדיין.
אין חדש תחת השמש.
אולי כדאי פשוט ללמוד קבלה עצמית.