ואוו , כל כך הרבה זמן עבר , כל כך הרבה זמן לא ישבתי במצב הזה ..
השעות לבד , אני עם עצמי במשך היום או לחילופין השעות הקטנות של הלילה בהן כולם כבר ישנים
ונשארים ערים רק אני והמחשבות שלי מול דף לבן שמחכה להתמלא בתוכן .
אומנם אני לא יודעת להסביר מה משך אותי דווקא עכשיו לשוב לכתוב אחרי תקופה ארוכה
פתאום ברגע אחד , צף בי הצורך לכתוב והפעם לא רק בשביל , לכתוב בצורה גלויה אך גם נסתרת כאחד .
אינספור דברים קרו בזמן הזה שלא כתבתי , בכל זאת עבר פרק זמן לא מבוטל בכלל .
אני לא יודעת מאיפה להתחיל , אני לא יודעת אם בכלל אני רוצה להתחיל ולשחזר את הכל
הריי זה היה , עבר ונשכח .
כל יום מחדש קורים כל כך הרבה דברים , חלקם משמעותים יותר וחלק פחות אך בסופו של יום הם עוברים
ובסופה של תקופה אם לא היו מספיק חשובים גם נשכחים או נדחקים .
אני כמי שחיה עם עצמה קרוב ל18 שנה מכירה את עצמי
אני אלופה בלטחון ולנתח כל דבר על כל פניו , ולמה ? למי או למה זה טוב?
זה סתם כואב , מתיש וסוחט אנרגיות שאפשר לתעל את אותה אנרגיה בדיוק לדברים הרבה יותר טובים .
הריי כל פעם מחדש הדברים חוזרים על עצמם כמעין ניגון החוזר על עצמו ללא הפסק
אני מתאכזבת , מדברת , סולחת , תקופת רגיעה והכל חוזר חלילה
אבל למה לא למנוע הכל מההתחלה ?! למה כל ההזדמנויות החוזרות ונשנות ?!
סובבים אותי כל כך הרבה אנשים איכותים ואמיתים הרבה יותר אז למה לנסות ולתקן משהו שלא עובד ?
אני מנסה להחדיר את המילים האלו בדיוק לסובבים אותי שבפועל אני עצמי לא יודעת ולא מצליחה ליישם אותם .
אז למה זה שווה , כלומר אני בדיוק כמו האחרים , יודעת לזרוק מילים יפות אבל ליישם אותן זו כבר ליגה אחרת לגמריי .
הדבר החשוב ביותר עכשיו שעליי לעשות , ואולי אחת ולתמיד זה לדבוק במי ובמה שאני .
להעריך את מה שיש לי ,ויש לי הרבה ,להפסיק לסלוח ובעיקר להנות .
התבגרתי והשתנתי ,ואני ממש לא מתנצלת על זה
טוב ואפילו טוב לי מאוד במסגרת האנשים הקיימים כיום סביבי ,
אלו היודעים להעריך ולאהוב באותה המידה אם לא יותר ממני
סופו של כל פרצוף להחשף , ולזה לא צריכים להיות הסברים או סיבות ,
זה היה שם תמיד אני זו שסיברתי לראות ולהאמין בקיים .
שיהייה שבוע מקסים
עד לפעם הבאה שאשב וכתוב
:)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
