זיווגים

לרוב אני אומרת לעצמי ולסובבים אותי שאני לא מעוניינת יותר בזוגיות, שהפרק הזה בחיי הסתיים ושכרגע אני מנהלת רומן עם עצמי. לרוב זה נכון שכך אני מרגישה  אחרי, ואני לא מגזימה, לפחות עשר מערכות יחסים ממושכות. שמונה פעמים בחיי חייתי עם גבר לפחות שנה וניהלנו משק בית משותף ובנוסף, ולפעמים במקביל, ניהלתי פעמיים בחיי פרשיית אהבים ממושכת עם גבר נשוי. פעמיים התחתנתי והתגרשתי ברבנות. שלוש פעמים התחתנתי בכנסיית השמים, על חוף הים או על פסגה של הר כשהירח והכוכבים משמשים כעדים. היו עוד המון פרשיות קצרות אך משמעותיות. מיליון פעמים התאהבתי בטרוף, מיליון פעם הלב שלי נשבר ומיליון פעמים אני ריסקתי לבבות. חייתי עם צורך כפייתי להיות משויכת למישהו, כך שאם לא הייתי עם מישהו שהדליק אותי - התפשרתי על מישהו שעובר את מבחן הסבירות. העיקר לא להיות לבד. להיות לבד היה הכי מפחיד. עד שפתאום, לפני כשלוש שנים, אחרי ששלחתי את החבר האחרון שהיה לי למקום ממנו הוא בא (הכוסשלהאמאשלו), כי מצאתי בבית סימנים שהבן-יונה משתמש בהרואין, פתאום קלטתי שזו פעם ראשונה שאני מפרקת מערכת יחסים עם אדם שאני מאוהבת בו, שיש בינינו משיכה אדירה וסקס מדהים. כל מערכות היחסים הקודמות שהיו לי הסתיימו או כשאני ננטשתי לאנחות ומייד חיפשתי בזרועות מי להתנחם, או שנמאס לי וכבר מצאתי לי מישהו חדש ורק אז פירקתי אני את המערכת. זו הייתה הפעם הראשונה מזה 36 שנים בה לא הכנתי לי אלטרנטיבה, ולא חיפשתי ולא רציתי אלטרנטיבה. פתאום רציתי להיות לבד.

אז כמו שאמרתי אני מנהלת כבר שלוש שנים רומן עם עצמי. לא פגשתי בכל השנים האלו גבר אחד שהדליק אותי מספיק בכדי שהרהורים על זוגיות יתגנבו ללבי. פגשתי המון אנשים בשנים האלו כי אני מאד פעילה בכל מני מסגרות. עד לאחרונה היה לי מקום, מין פאב-מסעדה-גלריה-מועדון ג'אז שכזה. המקום משך אליו המון אנשים מגילאים שונים ואני הייתי רוב הזמן מחוזרת, ובכל זאת שלוש שנים הניבו רק סטוץ אחד עם יפיוף בן שלושים. הפרשיה הזו השאירה לי טעם רע והוציאה לי את החשק  אפילו לבני שלושים יפיופים .היה עוד גבר אחד שיצא לי להכיר לערב, ודווקא עבר בי ההרהור  שהוא יכול להתאים לי, אבל היה לו כרטיס טיסה ליום המחרת - הביתה לברלין. אז אולי פספסתי את גבר החלומות שלי, אבל הוא הזכיר לי את מה שכבר שכחתי, שאני מסוגלת להידלק ושקיים סיכוי שאולי יום אחד עוד תהיה לי זוגיות.

לרוב אני לא חושבת על זה, אבל לפעמים פתאום אני נתקפת צורך ליזום משהו בכדי שיחול שינוי בחיי, ואז אני נכנסת לאתרי הכרויות. כשאני רואה את ההיצע שם, אני חוטפת גועל הן מהתמונות והן מהתיאור של רוב הגברים את עצמם. זה שוב מוציא לי את החשק למספר חודשים, וחוזר חלילה. היום נכנסתי לאתר שיש בו שאלון מאד מפורט ופתוח יחסית לסוג הזה של אתרים. למשל יש בו שאלות כמו: מה הקשר הארוך ביותר שהיה לך? האם התגוררת עם בת זוג בעבר? מה יחסך לסקס? האם ברשותך רכב ? בפגישה ראשונה מי לדעתך צריך לשלם? תנאי מגורים שלך, מצב עור פניך, מה ניסיונך בפגישות עוורות? מה משקלך? ועוד.

לרגע חשבתי שנפלתי על אתר בו ניתן באמת להכיר את האנשים, ואז נכנסתי לראות פרופילים של גברים, ומהר מאד הבנתי שלא משנה כמה ארוך ומפורט יהיה השאלון, אין סיכוי לדעת על פי התשובות מי הבן אדם, ושצריכה להימצא שיטה אחרת  בכדי לחסוך בבלינד-דייטים איומים.

אז עלה בי הרעיון לפתוח בלוג ולספר בו על עצמי, ולספר איך אני מדמיינת את הגבר שהייתי רוצה להכיר, ובתקווה שיהיו הרבה תגובות – אולי אוכל במשך הזמן לפגוש בין המגיבים את הנסיך שלי.

הרעיון התחיל להתפתח תוך כתיבת שורות אלו ואז פתאום נולד לו המשך: למה שלא אתן בבלוג הזה במה לעוד אנשים שכמוני מחפשים את האחד/ת  והיחיד/ה?

אז אתם/ן מוזמנים/ות לכתוב לי על עצמכם/ן ועל מי שאתם/ן מחכים/ות לו/ה, ואת המובחרים לטעמי אני אעלה לבלוג. מותר אבל לא חייבים לצרף תמונה ואינשאללה יצאו מפה זוגות מאושרים.