אז כבר עם תחילתה של שנת 2011 אני יכולה לדעת איך תראה השנה הקרובה. שנת 2011 הולכת לסמן בעיני שנה של החלטות, של הצהרת כוונות.

החלטות שבמשך כ5 שנים נמנעתי מלקבל אותן, פשוט- זרמתי.

3 שנים התגייסתי כלוחמת.

מכ"ים? מכים.

ג'נין? ג'נין.

קצינים? קצינים.

טירונים? טירונים.

קבע? כן,קבע.

עוד מחזור טירונים? אז עוד מחזור טירונים.

את רוצה לצאת לשטח? כן. לאן? איו"ש.

איו"ש? כן. חברון.

והרי אני ידעתי שבתום השנתיים קבע שלי אני אגיד תודה רבה,אלחץ ידיים ואלך הביתה. הניתוח היה רק גורם ממריץ ומזרז. האם זה נכון לעשות ניתוח? האם זה נכון להגיש התפטרות לפני הנתוח או אחרי? לימודים? מה ללמוד? איפה? מה עם השמן? בית?

אני חושבת שאם אגיד התפטרות אחרי הניתוח, ו"אחייה" על חשבון המערכת, אפילו פרק זמן קצר של חודש/יים זה יעשה לי רע, ההרגשה שאני יושבת על תקן, שלמחלקה שלי אין ראש, וכי לא יכולים להביא אחד חדש כי אני יושבת בכיסא עדיין, ומי ידאג להם? ומי ישמור עליהם? היושר הפנימי שלי לא נותן לי את האפשרות. זה נשמע פלצני וכל מי ששומע את זה אומר לי שאין אנשים כאלה בעולם ושעם יושר לא הולכים למכולת. אז מה? לא נשארו אנשים טובים בעולם? רק רמאים? רק שקרנים? אז נכון אומרים גם האנשים שטוענים שתריך ללכת אחרי ומה אם הניתוח לא ילך טוב? והרי יש תמיד אפשרות ללכת הביתה.

לא יודעת.חושבת על זה באמת כל הזמן.

את יודעת מה ההמשך מפה?

- אה,אני מניחה שאני אסיים בבה"ד ואבקש איו"ש

(צוחקת)

- למה את צוחקת?

מצחיק לחשוב שלפני זאת לא הייתה אפשרות בכלל להגיע לאיו"ש כקצינה לוחמת לפני. והנה,כבר הביאו את השנייה זה..יפה :] יופי אני שמחה ממש

- כן,את תותחית אין ספק.