באמת שכלום.
ואיך שאני שונאת את השאלה הזאת, "מה חדש?"
מה אתם מצפים שאני אגיד?
להתחיל לפרט לכם מה קרה בחיי מאז הפעם האחרונה שדיברנו?
אז בד"כ אני אומרת שכלום,
אפילו אם יש משהו באמת חדש, כמו גיטרה או מחשב או בן דוד חדש...
כי אין לי כוח.
לא שזה באמת מעניין אתכם...
וזה מה שהכי מעצבן אותי בשאלה הזאת.
ז"א, וואלה, אם אתם באמת מתעניינים אז תשאלו בנושא ספציפי,
אבל סתם מתוך נימוס? תשאלו מה נשמע, וזהו. אף אחד לא הכריח אתכם להיות מנומסים, טחח.
אז כלום לא חדש.
יש חבר, יש סמינר, אין חבר, הולכים לים, פסח, סופ"ש מהמם במקום בוםבמלה, יש חבר, ימים משעממים ומבוזבזים, מסיבה פה, יום מרוכז שם, סופ"ש עם 39 חום, מתכונת, עוד מתכונת, בחיפה, בעין הוד, מסיבה טובה, קעקוע, בגרות, יוצאים לחופש גדול, גדנ"ע, חודש עם החבר, עוד מסיבה, מנסים לגלוש גלים, אין חבר, עוד בגרות, עוד יום מרוכז, ועוד אחד, מסיבה גרועה ביותר, סופ"ש משעמם מהרגיל, ומחר שתי בגרויות במתמטיקה.
כל זה מלווה בריחוק מסויים מהעולם, געגועים בלתי פוסקים לבנאדם שלא מגיע לו בעליל (פשוט כי זה לא הדדי), הורים חפרנים ואווירה יבשה למדי... עד כמה שהיה כיף.
העיקר שהכל בסדר, המוח ממשיך לשלוח פקודות ללב, שממשיך לפעום, ולריאות שממשיכות לנשום.
מי צריך יותר מזה? (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חילזוֹן קוּל D: