להודות באמת, זו הפעם הראשונה שאני עורכת חשבון נפש לגבי השנה שחלפה לה לבלי שוב. עובדה זו נבעה מחברי הבלוגיה שכתבו פוסטים על כך (תבל, מטעמי החיים) ונתנו לי את הטריגר לעשות כן.
שנת 2006 הייתה למעשה המשך ישיר לשינוי מהותי שהחל בי מאמצע שנת 2005.
עד אז, תקופה די ארוכה חיי היו משולים לשבלול המכונס רוב הזמן בתוך קונכייתו. העצבות שלטה בי.
אומנם, בשנת 2004 קניתי את דירתי הנוכחית ועובדה זו הפיחה בי קצת רוח חיים מעצם חדוות הקניה והעיצוב המלווה לקניה זו. אך, זה היה רגעי. ברגע שעברתי להתגורר בדירתי, הבלון נפח את נשמתו והצטמק לו. חזרתי לקונכייה, לעצבות.
אך זה היה שם. הרצון לשינוי בעבע מפנים והתעצם מיום ליום והייתי מוכנה לקראתו.
השינוי החל בכך שהתאהבתי. הייתי שם מוכנה לקראתו וכשהוא הגיע אחזתי בו במלוא הכוח. אומרים שהתאהבות ממשיכה בין שלושה חודשים לשלוש שנים. אצלי היא נמשכה שלושה חודשים. אך זה הספיק להמשך הדרך. הפעם לא חזרתי לקונכייה. השמחה חזרה לחיי.
בתחילת השינוי הוא התבטא בצעדים מהוססים כתינוק הלמד ללכת, אך אט אט השינוי התגבר והתעצם ובא לידי ביטוי בהרבה מתחומי החיים, ואף הסביבה הבחינה בו.
מאמינה בכל ליבי שלא ניתן לכפות שינוי על אדם. הרצון והתובנה לשינוי צריכה להגיע מתוך האדם עצמו.
ללא תובנה זו לא יחול כל שינוי והקיפאון ימשיך לשלוט.
התהליך עדיין לא הסתיים, מאחר ותלוי בעיקר במשאבי הזמן והיכולת הכספית העומדת ברשותי.
אך התובנה קיימת והרצון ישנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זוהר בשמים-שכרון חושים