הקשת שבענן

אני כבר לא יכול יותר צועק בקול עמוס. תראו השולחן שלי עמוס בניירת. אפילו לשירותים אין לי זמן ללכת ומהבוקר עוד לא הרמתי את הראש. די נמאס לי אני משווע לעזרה. נו, בוא תלמד ממני אומר לו שאנן. אני, אף פעם לא לחוץ, הכול אצלי סבבה תמיד יש עוד יום, המחר, מה הלחץ. הנה תראה את הבוס שלנו חביון, מתנהג כאילו הוא עובד במוסד. לא משתף אותי בשום מידע, ואם כבר עושה זאת אזי רק פיסות מידע. ואני הסגן שלו. אתה חושב שאני מתרגש מזה ממש לא.

גם לי כבר נמאס, מצטרפת לשיחה תמר. אין לי חשק לבוא לעבודה בכלל, לאלה שיושבים למעלה לא אכפת מאיתנו. אני מרגישה ממש כמו עבד ומאוד מנוצלת. עושה את העבודה שלי ורק מה שאני צריכה ולא מוכנה לתרום מעצמי לארגון.

שמעתם את השמועה האחרונה? שואלת אותם רחל. על מה אתה מדברת? אה, היא אומרת להם, פיטרו את ע'. מה באמת? כן, תארו לכם אחרי 21 שנות עבודה בארגון. אז מי יהיה במקומו? א' ימונה במקומו. יפה , יפה התקדם תוך זמן קצר אומרת תמר והכול בזכות התחככות עם בעלי הכוח ולא בזכות הכישורים.

הי, מה נשמע? שואל את שאנן שאלתיאל. אוף חושב לעצמו שאנן. עכשיו הוא יזבל לי את השכל שעות על גבי שעות איך אני מתפטר ממנו? הכול בסדר. שמע אני חייב לשירותים לא יכול להתאפק, נדבר בפעם אחרת.

מה ההתקהלות הזו נכנס לחדר חביון, קדימה לפזר את ההפגנה ולעבודה.

וכמו שאמר מי שאמר: העבודה היא חיינו אך לא בשבילנו.