הקשת שבענן

ערב חג ראש השנה. רומי מתקשרת לשירה. "חג שמח" היא פותחת. "תגידי לי מזל טוב, סוף סוף קניתי לי מחשב נייד שיעזור לי בלימודי באוניברסיטה. המחשב ערום ללא תוכנות ה-  Windows וה- Office. עלות התוכנות מאוד גבוהה. כל תוכנה עולה 100$ ואין לי כסף. את קנית מחשב לא מזמן ויש לך את התוכנות. תוכלי לתת לי אותן? ידיד שלי יתקין לי אותן".

שירה רוצה לומר לרומי 'לא' שהיא לא יכולה, כי התוכנות שנמצאות ברשותה הן ברישיון. ובכלל היא לא רכשה אותן, אלא השכנה בהסדר מיוחד דרך העבודה שלה. כך, שלמעשה הן אינן רשומות על שמה. אבל, במלחמה הפנימית הזו ה'כן' מנצח למרות ההבטחות שלה לעצמה ושירה מסכימה. "אוקי" היא אומרת לרומי אני אבוא מחר בבוקר להביא לך אותן.

אך, שירה לא שלמה עם האמירה. למרות שהחג בפתח, ואנשים מכונסים בבתיהם מכינים את עצמם לכבוד השנה החדשה, היא התקשרה לידידה הטוב רונן שעובד בחברת מחשבים גדולה בתפקיד בכיר על מנת להיוועץ עמו. "הי מדברת שירה חג שמח לך, הייתי רוצה להתייעץ אתך". אשמח אומר לה רונן. "האם מותר לי להעביר את תוכנות ה-  Windows וה- Office שברשותי והינן ברישיון לגורם נוסף להתקנה?" "לא, אומר לשירה רונן, זאת מאחר ונעשה רישום בחב' מיקרוסופט, ולבסוף שניכם לא תקבלו עדכונים שוטפים לתוכנה".

בלב כבד התקשרה שירה לרומי והסבירה לה את המצב. רומי הייתה לחוצה לצאת לארוחת ערב החג, ושאלה אותה בקוצר רוח בולט: "את מוכנה לתת לי את התוכנות או לא? זה מה שאני רוצה לדעת".

"לצערי לא" ענתה שירה.

"טוב אז שלום" ענתה לה רומי וניתקה.

שירה לא הבינה במה שגתה. רומי סירבה לענות לשיחותיה. שלחה לה מייל ובו הסבירה את מניעיה ועד כמה החברות ארוכת השנים חשובה לה עד מאוד ואינה רוצה לאבדה. ציפתה בקוצר רוח לתשובתה של רומי ומשזו הגיעה, ליבה קפץ ורקד לו משמחה. הנה הכול שב לקדמותו הסערה חלפה לה. אך הייתה זו אשליה שחלפה לה בין רגע כשקראה את תשובתה. תשובה שהייתה צוננת כמים הצוננים ששתתה קודם לכן. אך, בעוד המים הצוננים הרוו את צמאונה התשובה יבשה את גרונה. "את העלבת אותי ופגעת בי בעצם סירובך" כתבה לה רומי "רציתי, רציתי שתתני לי משהו משלך ואת סירבת!"

ומאז הקשר בין השתיים נותק.