הקשת שבענן

הפטריה בנרתיק הציקה לה מזה זמן. ההפרשות היו כבדות וריחן לא נעים. רותה ניסתה תרופות סבתא ומשחות וגינליות אך המצב לא השתפר, הפטריה לא חלפה. היא החליטה ללכת לגינקולוג. "נו, הרבה זמן לא הייתי בבדיקה וזו ההזדמנות" אמרה לעצמה וקבעה תור. הפקידה קבעה לה תור לסוף השבוע למרות תחנוניה שהמצב דחוף. "היומן עמוס. זה התור הראשון הפנוי, ותודי למזלך שכן מישהי ביטלה, אחרת התור הבא הפנוי רק בחודש הבא" אמרה לה הפקידה. בלית ברירה נאלצה להסכים. "אם יתפנה תור תודיעי לי בבקשה" בקשה רותה. "אוקי" ענתה הפקידה.

הגיע היום. חדר ההמתנה היה עמוס בנשים מכל קשת הגילאים ובכל המצבים. ידעה שעליה להתאזר בסבלנות בעיקר כשאישה בהיריון נכנסת לבדיקה.

"רותה" נשמע קולה של הפקידה כנסי לד"ר בר.

כמה שהיא לא אהבה את הבדיקה שערך הרופא במסתורי גופה. בטנה הייתה מתכווצת כשהיה מכניס את ידו פנימה. "תרפי, תרפי " היה מבקש ממנה הרופא. תמיד הייתה מרגישה בהקלה כשהייתה מאחורי הבדיקה.

"הפטרייה מאוד חזקה. אקח דגימה לתרבית ואשלח לבדיקת המעבדה. אציין על גבי טופס הבדיקה 'דחוף'. מקווה שהתוצאה תהיה בשבוע הבא" אמר לה הרופא תוך כדי ביצוע הבדיקה.

"אתה חושד במשהו" שאלה רותה את ד"ר בר. "אין לדעת, יש לחכות לתוצאות בדיקת המעבדה" ענה לה הרופא.

היא קבעה תור ליום ג' בשבוע שלאחר מכן.

בצהרי יום א' התקבלה הודעת SMS במכשיר הנייד שלה. כמה שאהבה לקבל הודעות SMS שהיו מתקבלות בהפתעה במהלך יום העבודה מאהובה. היתה נוהגת לשמור אותן ולהביט בהן לא אחת.

"תגיעי בדחיפות לקליניקה של ד"ר בר" נכתב בהודעה. חשש כבד התגנב אל ליבה. התנצלה בפני משתתפי הפגישה בה הייתה נוכחת ועזבה במהירות לעבר הקליניקה.

"האם יש לך קשר עם מישהו קבוע" שאל אותה ד"ר בר.

"כן" ענתה רותה "מזה שלוש שנים אני בקשר קבוע".

"במה עוסק הבחור?"

"גם הוא רופא" ענתה "עובד כמנתח באחד מבתי החולים במרכז הארץ".

"תוצאות הבדיקה מראות שנדבקת בפטריה נדירה" אמר לה ד"ר בר.

עיניה של רותה נפקחו לרווחה, הבעה של תימהון התפשטה בפניה.

"מה אתה מנסה לומר לי? אני לא מבינה" שאלה.

"ישנה אפשרות שנדבקת מחברך. רצוי שהוא יעשה בדיקה לבדוק אם הפטריה מקננת בגופו. בינתיים אני נותן לך אנטיביוטיקה ומקווה שהיא תמגר את הפטריה. חזרי אלי מיד עם סיום נטילתה להמשך טיפול" אמר לה ד"ר בר.

"אני לא מבין" מלמל ד"ר בר "אני לא מבין, הפטריה הזו נפוצה רק על גופות של מתים".

רותה נדהמה לשמע הדברים. תחושת קבס קשה עלתה בה. פחד נוראי. חוסר אונים שברמייה. כעס. היא עזבה את הקליניקה חפוית ראש ונסערת.

האם ישנה אפשרות ש.. האם ישנה אפשרות? השאלות הללו לא הרפו ממנה.

בידיים רועדות התקשרה לחברה הרופא.

"כרגע הוא בניתוח, תתקשרי מאוחר יותר" ענתה מזכירתו.