הקשת שבענן

זה אירע באחד מימי שישי בסוף שנות ה-90. נסעתי בצהרי היום ברחוב יחסית צדדי במהירות המותרת עפ"י החוק ממערב למזרח. האטתי בהתקרבי למעבר החצייה, ואזי קפץ מבין המכוניות החונות מימין לכביש נער למעבר החצייה בריצה. בלמתי את רכבי מאחר והייתי על סף מעבר החציה. הנער נבהל בראותו את הרכב ונפל לכביש. לאחר רגע קם ואמר :" לא קרה לי כלום" ורצה ללכת. אך, למזלי הרע בצידה השני של המדרכה עמד שוטר שעצר אותי והזמין לנער אמבולנס.

התבקשתי ע"י השוטר להגיע ביום א' למשטרת התנועה ביפו ולמסור עדות על התאונה.

שכניה של אמי הינם שוטרים והתייעצתי אתם אם לציין בעדות, שמימין למעבר החצייה ממוקמת תחנת מוניות, שבעת האירוע מוניותיה שחנו לצד המדרכה כולל על מעבר החצייה הסתירו לי את שדה הראייה, והנער קפץ מבין המוניות החונות.

הם יעצו לי שלא לומר זאת, מאחר ועבירה של מעבר חצייה הינה עבירה אבסולוטית ואין כל סיכוי שאזוכה. נהפוך הוא, לא לציין זאת בכלל שכן לאור העובדה ששדה הראיה היה מוגבל והתקרבתי למעבר חציה היה עלי להאט עד כדי עצירה.

לאחר זמן מה נגשתי למשטרת התנועה וקראתי את עדות הנער והשוטר. מסתבר, שהנער אוטיסט וכלל לא הבין מאיזה כיוון באתי ואמר שהגעתי ממזרח למערב.

מאוחר יותר התקשרו אלי ממשטרת התנועה ובקשו להגיע לעסקת טיעון, שעל פיה אודה בעבירה שפגעתי בנער, על אף שהרכב כלל לא נגע בו, והם יורידו עבירה אחת מסעיף האישום (מתוך שתיים).

לא יכולתי להתמודד עם העובדה שהנער אוטיסט ושאני אחקור אותו בשלב ההוכחות (או עו"ד מטעמי). הסכמתי לעסקת הטיעון וקיבלתי קנס מופחת ונקודות.

היום בדיעבד, העצה לא לומר שמוניות חנו לצד המדרכה וחסמו לי את שדה הראיה הייתה לא נבונה. למרות שעבירת מעבר חצייה הינה אבסולוטית, אולי העובדה שלא היה לי שדה ראיה והנער התפרץ לכביש היתה מזכה אותי. אולי..

והנה לפני כשלוש שנים סימנו מעבר חציה חדש מערבית יותר לתחנת המוניות.