הקשת שבענן

הבלוג משמש כבמה בה הבלוגר מביע את הגיגיו לגבי נושאים שונים מחיי היום יום, מחוויותיו, סיפורים פרי המצאתו, רעיונותיו וכו'. הבלוגר לא חייב להיות בעלי כישורי כתיבה או שפה על מנת לפרסם את אשר על לבו ברשות הרבים. לפי דעתי מעבר לסיבה הפרוזאית שהבלוגר כותב ראשית לעצמו, לתעד סיפור חיים, לשמר חוויות וזיכרונות, עדיין חשובה לו תגובת הקוראים לגבי תוכן הכתיבה וסגנון הכתיבה. חשוב לו המשוב מהקוראים.

יש אתרים בהם הבלוגר מפרסם את רשימתו וכמעט ואין תגובות, למרות שכמות הצפיות יכולה להיות גבוהה ומרשימה ביותר. אך, זו דרך ההתנהלות באותו אתר. אך לא כך פני הדברים בישרא, שלא אחת אני רואה שיש דיסונסס (לפעמים אפילו גדול מאוד) בין כמות הצפיות למספר התגובות. והשאלה נשאלת היא מדוע?

ניסיתי לתהות על קנקנה של שאלה זו מאז שאני כותבת בישרא. עלו בי התהיות הבאות שיתחילו במילה אולי: אין לי מה להוסיף על התגובות שכבר נכתבו, הפוסט ארוך מידי ומייגע כך שנכנסתי אליו ויצאתי, הפוסט אינו מעניין למרות כותרתו המבטיחה ומזמינה, קראתי את הפוסט ולא הבינותי למה התכוון המשורר, הבלוגר אינו מגיב לי ואני לא אגיב לו וכו'.

דומני, שרובם כן מצפים לתגובה על הפוסט שפרסמו מעבר לצורך האישי שנבע מעצם הפרסום. שכן, דרך התגובות הפוסט מקבל היבט וזווית ראיה נוספת שהמפרסם אף לא חשב על כך. (לא פעם נתקלתי בכזו תגובה של בעל הבלוג). יש תגובות אשר תובנתן מעשירות את הקוראים שלא שכן את בעל הבלוג. לא שכן, התגובה משמשת לא פעם את הדלק אשר מניע וממריץ את הבלוגר להמשיך לכתוב וליצור. מה גם שהתגובה שאני מקבלת על תגובתי מראה לי אם הבנתי את רוח הדברים שנכתבו בפוסט. (אישית זה חשוב לי). עצוב לי שיש בלוגרים שאינם מגיבים לתגובות בפוסט שלהם. בעיני זה סוג של התנשאות וזלזול. שכן, אם המגיב הקדיש מזמנו לקרוא את הפוסט ולהגיב, מן הראוי הוא שבעל הבלוג יכבד את המגיב ויגיב לתגובה. חושבת שמן הנימוס האלמנטרי שגם יבקר בבלוג של אותו מגיב ולו גם לפעם אחת. אולי הוא מעניין? איך ידע אם לא יבקר בבלוגו?

מעצם היות האינטרנט רשת חברתית, בבלוג נוצרות להן קהילות חברתיות של בלוגרים המבקרים באופן קבוע בבלוגים אילו ואחרים ומגיבים זה לזו, מעבר לקוראים המזדמנים. ואחת התופעות ששמתי לב אליהן היא סוג התגובה. כמו בחיים, רובנו לא רוצים להיות אאוט סיידרים ונוהגים לתמוך בדעת מפרסם הפוסט, ונמנעים מלהטיל ביקורת פן שמא נהיה מוקעים. שלא לדבר, אם המשמיע את הביקורת הוא חבר מחוץ לקליקה שנוצרה באותה קהילה קטנה של חברים. (ומדובר פה על ביקורת בונה ולא הערות נאצה). וזה חבל, כי דווקא מביקורת אפשר ללמוד, לצמוח ולהתעשר בתובנות חדשות.

אסיים ואומר: התייחס אל הזולת כפי שהיית רוצה שיתייחסו אליך.