הקשת שבענן

העולם נחלק לשניים: אילו שרוצים לדעת ואילו שלא רוצים לדעת..

אני שייכת לאילו שרוצים לדעת. רוצה גילוי נאות של הדברים. רוצה להחליט מה טוב לי ומה טוב לילדי. שלא איזה גורם או תאגיד עלום שם או בעל שם ייקח בעלות ואחריות על חיי, ועל גבי יתעשר לו.

מה אעשה עם המידע, זה כבר ענייני אני.

לדוגמא: איני מעשנת. אך אילו הייתי מעשנת, והייתי למרב בושתי מכורה לסיגריות, עד אשר הן היו אוכלות אותי, זו בעייתי אני. יצרניות הסיגריות טרחו לידע אותי בעניין הסכנה שבעישון בעצם האזהרה הרשומה על הקופסה. ולהזכירכם, שבעבר הלא רחוק הן לא עשו כן, אלא רק לאור תביעות המיליונים מצד מעשנים שחלו.

ראיתי את החלק השני של הכתבה אודות המים בערוץ 10. לא יכולתי שלא להיזכר בסרט : 'ארין ברקוביץ'' בכיכובה של ג'וליה רוברטס, אשר מגלה מסמכים רפואיים תמוהים בתוך תיק מקרקעין. בעקבות  חקירת העניין היא מגלה פרשת כיסוי וטיוח בה חברת ענק זיהמה מים בשכונה בלוס אנג`לס, זיהום שהוביל למחלות רבות של תושבי השכונה.

התרשמתי שפני הדברים לא רחוקים גם במקרים שהובאו בכתבה. כיסוי, טיוח, העלמת עובדות, אי מוכנות להביא לידיעת הכתבים אילו חומרים מזהמים זיהמו את המים, ואולי גם אני ואתם פה במרכז שותים אותם. זה מה שמפחיד אותי – העלמת המידע מצד אותם חברות ומועצות מקומיות  לא התחקיר. (עקרונית שותה מים מינרליים אך מבשלת במי ברז..).

לא מכבר שודרה כתבת התחקיר של אמנון לוי, שבמרכז הלוגיסטי של אסם בפ"ת, אחד מהקונצרנים הכי מפורסמים וגדולים בארץ, לא טרחו לאחסן בקירור מזון מסוגים שונים – קפואים, תחליפי בשר, מאפים ועוד. מדובר במוצרי טבעול ועוף טוב שעמדו שעות בשמש, למרות שהם אמורים להיות מאוחסנים בהקפאה של מינוס 18 מעלות. גם מוצרי הסלטים של צבר שאמורים להיות בקירור שהו בשמש. חברת אסם השמידה כ-2.5 טון של מזון.

ראבק אילולא כתבת התחקיר, מזון זה היה מגיע לרשתות השיווק ואנו היינו צורכים אותו.

לדברי ד"ר בראון מהישירות הווטרינרי בעיריית פ"ת,  אדם בריא יכול לקבל קלקול קיבה מאכילת המזון שעמד בשמש, אבל ילדים קטנים, זקנים, ואנשים חולים עשויים להיות בסכנת חיים אם הם יאכלו אותו. לטענתה, מוצרים שעמדו כל כך הרבה זמן בשמש עלולים להזדהם מחיידקים כמו ליסטריה וסלמונלה.

אז, התחקיר הזה לא היה במקום? לתת לחברת אסם להמשיך במעשיה הנפשעים והמסכנים את בריאות הציבור? זו הפחדת הציבור?

אישית, משפחתי נפגעה. אבי עבד בחברת 'שמשון' לצמיגים (שנסגרה). היה חשוף לחומרים מזהמים שגרמו לכך שחלה בסרטן הלימפה ונפטר לאחר ארבע שנים. אני איבדתי אבא בגלל רשלנותה של חברת 'שמשון' שלא דאגה ליידע את עובדי החברה בדבר המגע שלהם עם החומרים המסוכנים, למגן אותם בהתאם (כפפות, מסכות וכו') ולערוך להם בדיקות רפואיות מקיפות אחת לשנה.

אני מברכת את אותם כתבים ותוכניות טלביזיה אשר מיידעות את הציבור בדבר מעשיהם של חברות הענק שמסכנות את בריאותנו ביודעין.

ידע - זה כח, ואני רוצה לדעת!