הקשת שבענן

כיורה, הוא מופיע ללא כל סימן מוקדם, תופס אותך לא מוכן.

אם בהליכה או בישיבה, אם בנסיעה או סתם במנוחה ומכה בך.

יש בשפה, יש ביד או ברגל ואומר לך הנה אני כאן.

ואתה לפעמים לא מבין את הסימן, יש ולא רוצה להבין, משתהה ואומר אולי זה מעייפות וזה יעבור.

ולזמן, המשאב הכי יקר יש תפקיד חשוב במתן טיפול מהיר לעצירת ההידרדרות.

אמי קיבלה אירוע מוחי שני. (הראשון אירע לפני 5 שנים).

ההפרעה באה לידי ביטוי ברגל השמאלית. היא אינה שולטת בה, עושה כרצונה.

אובחן בסיטי ממצא, אוטם במח.

הרבה אין מה לעשות, לתת טיפול מונע ולהמתין.

איני יודעת עד כמה ניתן להחלים בצורה מלאה מאירוע מוחי. אך, אני מקווה ונושאת תפילה שמצבה לא יחמיר, ושהאירוע לא פגע בתפקודים החיוניים של הגוף.

התמודדות לא פשוטה עומדת בפני ומן הסתם נכונים לי ימים לא קלים. אני פה אחותי שם וכל הנטל עלי.

אך למרות שאני חרדה מהבאות, אני שומרת על אופטימיות.

אמא, מחבקת אותך..