כולנו מתמודדים עם קשיים כאלה או אחרים. אם בעבודה, הילדים, בן הזוג, המשפחה המורחבת וכו'. כל קושי הוא קושי. אני לא עושה תחרות בין הקשיים שאנשים עוברים. הקושי הוא סובייקטיבי וההתמודדות בסופו של דבר הינה אישית, על אף התמיכה שהאדם מקבל מסביב.
למדתי שהחיים יכולים להתהפך ברגע אחד, משהו מהם כבר לא יהיה, ועם החדשים אני צריכה ללמוד להתמודד. איני מניחה לעצמי להתכסות מתחת לשמיכה ולשקוע. אני יודעת שהתנהגות כזו לא תשפר את המצב אלא נהפוך הוא, תגרום לשקיעה בטוחה יותר מטה לתחתית התהום. לתהומות החושך והריק, לאין תקווה. ומשם, הדרך מעלה קשה יותר ולעיתים כבר בלתי אפשרית.
אני מסתכלת פנימה אל תוך משאבי הנפש שלי, שואבת מהם כוח ומגייסת אותם להתמודדות עם המצב. במקביל, הדם זורם לו בעורקי מוחי בשצף קצף, וכל הזמן אני חושבת לעצמי מה אני יכולה לעשות עוד על מנת לשפר את המצב. למצוא ולהשיג איזון נפשי, לצמוח.
ההתמודדות שלי נעשית בצעדים קטנים, צעד אחר צעד. בגמישות. לא מסתכלת יותר מאשר עד ליום המחרת. גישה זו אינה סותרת הגשמת חלומות, רצונות, שאיפות ומאווים אלא מקלה עלי בהתמודדות עם הקשיים.
זהו האור שמנחה את חיי.. זוהי דרך חיי..
לכל אחד ואחד יש את האור הפנימי שלו הוא רק צריך לגלות אותו..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זוהר בשמים-שכרון חושים
