הקשת שבענן

האנרגיות הנפשיות שלי מאוד מדולדלות בתקופה זו. הזחילה הייתה איטית והחלה מאז אותו יום שאימי אושפזה עקב האירוע המוחי שעברה. יש ימים, והם לא מעטים שמוצאת את עצמי הולכת לישון בתשע בערב. המראות בביה"ח השיקומי לא מוסיפים הרבה..

אחותי הגיעה מארה"ב לסעוד את אימי. אומנם זה רק לחמישה ימים (עד יום א') אך, יש בזה משום הקלה לא קטנה.

מאז שנודע לי שאחותי מגיעה, התחבטתי לא מעט באם לצאת ליום הכיף של החברה שמתקיים מחר. לבסוף, החלטתי לצאת על מנת לנקות את הראש..

מבין שלל הפעילויות שהוצעו לעובדים, בין ארוחת הבוקר שתתקיים בטבע לבין ארוחת הצהרים, בחרתי בטיול באופניים (תחליף הולם לחדר הכושר) כעדיפות ראשונה לטאי צ'י בעדיפות שנייה.

משנים שעברו החברה לא חוסכת על מנת שהעובדים ייהנו ומקווה שאיהנה.