פצעים ונשיקות

טוב, כאילו,

אני לא מרשה לעצמי להתרגש או להרגיש הרבה יותר מידי בזמן האחרון או בכלל. אני נזהרת ומפוחדת ושומרת על פרופיל נמוך.

ואם אני אכתוב את הפוסט שמתחשק לפרוץ לי מהבטן עכשיו ואז אתאכזב עוד כמה זמן ארגיש מטופשת שכתבתי אותו,

אבל בא לי פעם אחת להרשות לעצמי להיסחף ולהתפרק. אז הנה, זה מה שאני עושה למשך 5 דקות תמימות ואני מניחה שכמה פסקאות או משפטים ספורים:

את חמודה.

והרגע עברתי קצת על הפייסבוק שלך ואיזה משהו מאוד מנומנם התעורר לי קצת בבטן.

וטיפה בגרון.

ושמחתי לכמה דקות טהורות של חיוך נקי. כתבת לי שאני עושה לך טוב, שחשבת שאני ארצה לדעת את זה. אני חושבת שאראה אותך בשבנ"צ ואולי נהיה חמודות כאלה ונסתובב ביחד כמו שעשינו אתמול בערב, כשהלכנו יד ביד לתוך המקווה והחוצה יותר מידי פעמים. ואת כל כך חמודה, וכל כך תמימה וכזו ילדה טובה. את נשמעת כמו נשמה טובה. מין ילדה כזו שלא פוגעת.

את מקסימה, ומתחשק לי להכיר לך אותי, שתאהבי ותחבבי אותי מכל הסיבות הנכונות. מתחשק לי להכיר אותך יותר, כדי שלא ירגיש לי זר ומוזר הרגש שנאי מרגישה עכשיו. שלא ארגיש שמשהו פה קצת חריג כי בעצם אנחנו לא כל כך קשורות זו לזו, ואיך יכול להיות שאת גורמת לי לחייך ככה אם אני לא יודעת מי את באמת.

אבל את מקסימה, כמה שאת מקסימה.

ושולחת לבבות ודברים כאלה שהתרגלתי לחשוב שהם מותרות נדירות להחריד.

שמח לי וטוב לי קצת בבטן, ואני כל כך מפחדת שזה קצת מדהים כמה אני לא מסוגלת לתת לעצמי להרגיש.

אבל הנה, התפרקתי ל5 דקות קצרות מאוד.

הלוואי והפוסט הזה לא יביך אותי עוד מעט.