הכנסת לא תרכוש את חבילת המונדיאל (וואלה)

איזו אומללות.

חשב הכנסת הודיע שלא יאפשר רכישת שידורי המונדיאל מתקציב הכנסת, כלומר על חשבוננו.

לטובת הזריזים לתחמן, החשב טרח והודיע שהוא גם לא יאשר לח"כים לרכוש את החבילה כחלק מתקציב קשר עם הבוחר (זה התקציב שמשמש בדרך כלל למימון טלפונים סלולריים דור שלישי, GPS, מצלמות דיגיטליות, ארנונה ומים, ואפילו "ספרות מקצועית+סוללה").

ח"כ דני נווה דן בבעיה בוכבד ראש והגיע למסקנה שיתכן ויאלץ לוותר על צפיה בחלק מהמשחקים, או לחילופין "לאזן את זה באופן נכון עם הפעילות בכנסת".

בעוד אני תוהה מהו אותו איזון נכון, וכיצד ניתן מבחינה לוגית לאזן צפייה בכדורגל עם אפס מעשה פרלמנטרי, בא אחד מחברי הכנסת החדשים, איזה אחד מקדימה, התמודד באומץ עם הבעיה והפגין ברבים את יצירתיותו (כלומר, מעבר לעובדה שהטמבל הזה הפך את עצמו לנבחר ציבור. כאילו זה לא יצירתי מספיק):

"אני מציע שבעל המזנון מוטי יקנה את הזכויות וכולנו נוכל לשבת בכיף ולראות את המשחק במזנון".

מאיפה להתחיל?

מתפיסה מעוותת של תפקידו בכנסת?

מרצונו פשוט להעביר את הזמן בכיף במקום לעבוד?

מחוסר הבושה שבהצהרה על כך באופן פומבי?

מעזות המצח של חבר כנסת שמציע לעצמו לחיות על חשבון אדם עובד?

ואולי, בעצם, עדיף שאתחיל בכותרת הקטע:

המטומטמים זה לא הם.

זה אנחנו.