אנו עומדים לבצע ניסוי.

קהל היעד הוא כל המבקרים בבלוג זה, קבועים ומזדמנים, מגיבים ונעלמים.

אתם גם המשתתפים, איש ואישה כפי כוחם, יכולתם, דמיונם ורצונם הטוב. תרגישו חופשי.

המטרה היא הנאה.

הכללים מעטים מאד, ויפורטו להלן.

יתכן שהפורמט מוכר לחלקכם מהעולם הוירטואלי, זה שמחוץ לחיים האמיתיים כאן בבלוג.

ניגש לעניין:

אנו עומדים לספר סיפור. אני רק מתחיל, אתם כותבים את היתר.

קראו את ההתחלה בפוסט. המגיב הראשון ימשיך את הסיפור מהנקודה בה הוא נפסק, עד המקום בו יבחר הוא להפסיק. המגיב הבא ימשיך מהנקודה בה הפסיק קודמו, וכן הלאה.

שתי מגבלות על אורך כל המשך: (א) לא לחרוג מאורך תגובה אחת, (ב) ולא לשעמם את הקוראים.

שתי בקשות: (א) לא לשרשר תגובות. כל המשך - בתגובה חדשה. כך יקל לקרוא את רצף הסיפור, וכך גם יחוש כל כותב משוחרר מביקורת ומדיאלוגים ספציפיים. אם יקרה שמנוע התגובות המשובח יעלה שתי תגובות ביחד ויהרוס את הרצף - לא נורא. הבא ימשיך מהמקום בו מסתיימת האחרונה

(ב) כל משתתף - פעם אחת.

עד כאן כללים.

חברות וחברים, באנו להנות. עכשיו זה הזמן, אנד מֵיי גוד הלפ אס אול.

אני עדיין זוכר את היום בו הפלגתי לראשונה. אני זוכר בבירור את צבע הים, עדיין טועם את הרסס המלוח ועיני מתערפלות.

זכר האוויר הפריך עדיין ממלא את ריאותי ואת זכרוני, מנפח את חזי, גם כשאני יושב כאן אתכם, במקום האפל הזה.

מילותיו של אבי עדיין מלוות אותי, קולו נמוג והולך, כפי שהתכווצה דמותו שעל המזח, עד שחדלתי להסתכל. צעיר ונמרץ הייתי, ומיהרתי לרוץ אל החרטום ולשאוף את הים, את היום, את האור ואת הרוחב. תנופת הספינה, קצף הגלים, תחושת המהירות והכוח שאין להם קץ... הייתי לאחד עם הספינה, הייתי כשיכור.

אט אט ירד הערב, הכתום והוורוד שיחקו בשמים, ושקט מוזר החל ליפול על הכל. רק רחש פילוח הגלים נמשך, קבוע, והרוח במפרשים.

פניתי לאחור והתחלתי לצעוד לכיוון הירכתיים.

...