בצר לי, עניתי למודעת דרושים שפרסם איזה אגף מסויים בצה"ל. היו שם פירוט התפקיד, דרישות סף וכמובן - מייל ומספר פקס למשלוח קורות חיים.

שלחתי מייל, אבל מכיוון שהכתובת נראתה לי קצת תמוהה (מאיה @ צה"ל, פחות או יותר) שלחתי ליתר ביטחון גם פקס.

ביטחון זה חשוב.

מקץ כמה דקות הודיע מכשיר הפקס שהוא מתייאש. בדקתי שוב את המספר, והסתבר שלא אני טעיתי.

אז התקשרתי לאותו מספר, שם ענה לי חייל אומלל שכנראה כבר שמע אינספור צרצורים בכינון ישיר לאוזן, כי הוא מיידית החל לתחקר אותי איפה התפרסמה המודעה ובכלל מה אני רוצה מהחיים שלו. בקיצור, ניסיתי להשיג את מספר הטלפון האמיתי. לא נלאה אתכם בזה, אבל בסוף הצלחתי, והם נתנו לי את מספר הפקס.

יש טעות בספרה אחת במודעה.

נו, התגברנו.

שמח וטוב לב המשכתי ביתר עיסוקי להיום, והערב פניתי לבדוק את המייל.

פייליור דליברי נוטיס.

כתובת המייל שציינת דאזנט אגזיסט. ולא, גם כאן הטעות היא לא שלי.

אח, צה"ל צה"ל.

פעם עשו מיתוסים מזה שהלכו 300 ק"מ ואז גילו ששכחו להביא דגל, אז במקומו תלו את התחתונים של ברן.

היום ממה יבנו את המיתוס?

מזה שאף אחד לא ענה למודעה, ובאמת העבודה המשיכה לא להתבצע, וכולם היו מרוצים?

עצוב.