לזכר ימי התום

התרופה התחזוקה

התחזות נפילה

עמוק יותר או פחות

שיתוק מכוון שהיא סידרה לעצמה

העומק של הבור גדל מפעם לפעם

הפעם יצא ככה שזה הכי עמוק שהיא מכירה

אבל זה רק זמן להתאמן

עד....עד היציאה הבאה החוצה

היא תדע מה לעשות כדי לא לפול שוב

אני רוצה את המקום הכי שקט שאני יכולה למצוא

אני יודעת איפה הוא איפה נמצאת השלווה הנפשית

אבל אני יודעת שזה מוקדם מידי להכנס לשם

הכונכיה שלי תחכה לי קצת לשם אני תמיד יכולה לברוח

בנתיים אני צריכה להיות עם בנאדם אחד שאני מתגעגעת אליו הכי בעולם...

אני

"חול מעוור את עייננו עכשיו סופה בכבדות נושמת..."

ואתה...אני שמחה שאתה עוזר לי לראות אותי שוב

כמה עמוק שניסו ולא נגעו... הצלחת להגיע אתה בזמן כל כך קצר

אבל הזמן לא משחק תפקיד בחיי...

מוזר לחשוב עליך כל הזמן אבל כנראה שהיה לי הרבה חלל ריק

אז לכבוד האמון והאומץ ...של שנינו