לזכר ימי התום

יש לי צמרמורות כל פעם שאני חושבת על למה

למה הרשתי לכל כך הרבה דברים לשנות לי

אני יודעת כמה דברים אני יודעת שאני כועסת רק על עצמי

כל כך כועסת שאם הוא יבוא ויבקש סליחה אני יסלח כל כך מהר   

ואולי זה רק כדי למצוא שקט

כשהיום הוא ביקש בפעם השניה והתחנן שאני אבוא

הוא רצה שנרדם יחד בלי שום קשר לסקס

הוא יודע בדיוק על איזה נקודות ללחוץ ומה יגרום לי לבוא

אבל אני כבר יודעת את זה אז זה לא יכול להיות הנשק שלו

אבל בכל זאת למה אני חושבת עליו כל כך הרבה

הרי אחרי מה שקרה פעם שעברה בכיתי כל כך הרבה

לא יכלתי לעצור את זה ובכיתי לידו לא יכלתי לחכות עד שאני יגיע הביתה

באוטובוס בדרך חזרה התפרצתי והוא שתק הוא לא אמר כלום

והוא עשה בשכל הוא חיבק אותי שעליתי על האוטובוס הביתה

ואני היתי בטוחה שאני לא יראה אותו יותר

אבל הוא חזר הוא היה היחיד שגם העזתי להכניס הביתה

אבל גם איתו שרפתי את עצמי מהר מידי

כי לא רציתי ממנו אהבה רציתי משהו אחד

וכשזה לא היה לרוחי הרגשתי מנוצלת רגשית

הפוך מכולם ?

אולי

אני לא רוצה ללכת לישון אצלו

כי אני יודעת לאן זה יוביל את הפגישה הזאת

אני יודעת מה השילוב של אלכוהול והוא יכולים לעשות לי

והכי מצחיק שבכלל נגעלתי שהיתי איתו שאני זאת שדחפה לצד אחד והוא סירב

אבל עכשיו הוא התרגל אז הוא הפך להיות המבקש

הוא אמר לי שאני הראשונה שהוא בקשר איתה

נראה לי מוזר אבל לא צייצתי

הסתבר שהוא לא שכב עם אף אחת חוץ מזונה

אני לא יכולה להגיד שהפרט הזה מנחם אותי

כשהוא אמר משהו התעצבנתי-

הוא אמר שהוא מצטער שהוא סתם חמור

וזה בגלל שהוא מכיר רק זונות ושלוחיות

הוא יודע שאני לא כזאת

אבל הוא לא יוביל אותי לשום מקום חוץ מהמיטה

כי אני לא יתן לו