לזכר ימי התום

עיפה נפשי מכדי ליפול

עצרה היא לפני הבור

חזרה בה רוחי מתוך השכול

אמרה היא שלא תתן לי לזכור

נעצמו עיניי נאתמו אוזניי

כוחי אכן ניסה לשוב אליי

אך בתוך תוכי משהו נרמס

ככה פתאום הכל נמאס

אז יצאתי לחפש לי חדר קטן

כזה שיוכל לראות בלי להלבין מבושה

מקום כזה משלי לעצמי

בלי יתוש או זבוב או איזה חרק לידי

השוואה מגעילה שעושה לי נורא

אבל יצא וזה מה שנכתב

תראה...אני לא נשברת אני רק מראה סימנים של כמעת אבל אני מיד תופסת את עצמי

מי שעבר כבר מכיר מי שלא רוצה לעבור שוב ידע איך לשמור על עצמו

עכשיו אני יכולה ללכת לישון לילה טוב