לזכר ימי התום
כל כך הרבה זמן שאני עדיין כאן |
| 1/2007
סיפורו של פרפר ואלי סוף סוף תבינו משהו...
יום אחד , הופיע פתח קטן בגולם; אדם ישב והביט כמה שעות על הפרפר איך הוא מתאמץ לדחוף את גופו דרך אותו פתח קטן.
לפתע , הפרפר הפסיק להתקדם.
נראה היה שהוא התקדם ככל יכולתו ואינו יכול יותר .
אז האדם החליט לעזור לפרפר : הוא לקח זוג מספריים ופתח את הגולם.
הפרפר יצא בקלות .
אבל גופו היה מנוון והכנפיים שלו מכווצות .
האיש המשיך להתבונן , בציפייה שכל רגע כנפיו של הפרפר יפתחו, יגדלו וייפרסו - ובכך יתמכו ויעצבו את גוף הפרפר.
אבל זה לא קרה ! למעשה, הפרפר בילה את שארית חייו בזחילה עם גוף מנוון וכנפיים מכווצות. הוא אף פעם לא הצליח לעוף.
האיש בחסדו וטוב לבו לא הבין שהגולם הדחוס ומאבק הפרפר לצאת ממנו , הם היו דרך האלוהים לדחוף נוזלים מגוף הפרפר לתוך כנפיו כדי שיוכל לעוף אחרי שייצא לחופשי מן הגולם.
לפעמים , מאבקים הם בדיוק הדבר הנחוץ בחיינו.
אם האלוהים היה מאפשר לנו לעבור את חיינו ללא מכשולים , זה היה גורם לנו נכות. לא היינו חזקים כמו שיכולנו להיות. לא היינו יכולים לעולם לעוף.
בקשתי כח … ואלוהים נתן לי קשיים לחשלני.
בקשתי חכמה… ואלוהים נתן לי בעיות לפתור .
בקשתי שפע… ואלוהים נתן לי מוח וכוח לעבוד .
בקשתי אומץ … ואלוהים נתן לי מכשולים להתגבר עליהם .
בקשתי אהבה … ואלוהים נתן לי אנשים עם בעיות לעזור להם .
בקשתי טובות … ואלוהים נתן לי הזדמנויות .
“לא קבלתי שום דבר ממה שבקשתי… אבל קבלתי כל הנחוץ לי .”
תחיה ללא פחד , תתמודד עם כל המכשולים בחייך ותיווכח שתוכל להתגבר עליהם.
| |
|  כינוי:
פשוט א' בת: 37 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
