להגיד שנפטרתי מהבעיות הרבות שלי לא יהיה נכון להגיד שאני עדיין שקועה בהם גם לא נכון
להגיד שהתגברתי זה אולי בולשיט להגיד ששכחתי? מחקרים מראים כי המוח יכול לשכוח משהו שאנחנו בוחרים
הבעיות שלי רק מתחילות כשאני מנסה לחשוב על איך לצאת מהבלאגן שיש לי בראש
אז נכון שאני צריכה חופשה בדחיפות אבל אפילו לא יכולה להרשות לעצמי את זה
ונכון שעם כל העיפות הנפשית שלי אני מגלה שאני ממציאה לעצמי את רוב הבעיות
הבעיה העיקרית זו אני ודרך החשיבה
הממשלה היא חבורה של אידיוטים והכנסת יכולה להיקרא כ"בית הכיסא"
המדינה לא משהו ויש ים של בעיות
אבל מכל אלה ...למה אני לא מצליחה לחיות את החים שלי?
למה אני לוקחת הכל כל כך קשה? כל כך עמוק?
החלטתי להציב לי מטרות מחדש ולכן אני יוסף היום רשימה של מה עלי לעשות בצד הפוסטים
אני חושבת שאני צריכה שינוי מהתחלת חשיבתי
אני שונאת שאני אומרת את זה שוב ושוב אבל מה לעשות שאני חייבת להתחיל להתמודד?