זה התחיל שהודיעו לי אתמול שתם זמני ובטל קורבני ואני עוזבת את בה"ד 1
על לא עוול בכפי
אז ארזתי את הדברים ונפרדתי לשלום והתחלתי בטופס טיולים
ועזבתי את בה"ד 1 בהרגשה שיום יבוא ואני אחזור
או שאני אחליט לדפוק את המערכת ולוותר
ואז הגעתי הביתה וכמות הקללות שקיללתי והעצבים שזרמו לי בוורידים על הדבילים שלא נתנו לי צ'אנס לא היתה ניתנת לתפיסה אנושית
וניסתי להרדם ואז הסתובבתי כל הלילה עם כאבי בטן כנראה מעצבים
ובבוקר הלכתי לטיפול שורש שהתחיל במרפאה והסתיים במיון כירורגי ובאמצע הספקתי להחנק לבלוע טבעת של השן וכמעט למות כל מיני כאלה...אתם יודעים...נוהל שיגרה אצלי
אין לי כח לדבר על פיגור ואני כועסת מתוסכלת ובו בזמן קולטת שאני חייה שזה גם משהו למרות שאין בזה טעם אם אני לא מוצאת מה לעשות עם החיים האלה
אני אחזור בערב לעדכן אולי עם פוסט מחרמן ולא סתם פוסט מעפן על איך אני חייה אחרי שכמעט מתתי
מישהו יכול להסביר לי מה מסתתר מאחורי המדרגות למעלה?
כי נראה לי שלמטה הרבה יותר טוב (יכול להיות חרא אבל לפחות חרא שאני מכירה)
ועד אז...אטוטלור
כינוי:
פשוט א'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
