הסערה שכחה באמת שאני אדם יותר אופטימי לעת עתה
חזרתי לכתוב את הספר שעבדתי עליו לפני תקופת הדיכאון (אל תצפו למשהו גדול כנראה שהוא לא יראה אור)
ורק לדבר אחד לא חזרתי (מתוך בחירה) אני חושבת שהפעם אני הולכת לעשות את זה יותר מאוזן
ועכשיו תשמעו יותר פנטזיות שלי מאשר אמיתות אבל היי עדיין תיהיו שותפים למוח הקרימינלי שלי
וגם אני חושבת שאני יכולה להיות טיפוס קצת יותר מתון אני לא אומרת שאני אגמל מסקס אבל לא כמו פעם
לא רק דברים שאמרתם הרגשה שאולי ככה פעם יגיע משהו אמיתי ואם לא...לא הפסד כזה גדול
הדבר היחיד שביאס אותי בתקופה הזו זה שאין לי זמן לצלם בדיוק שהתחלתי להשתפר והבנתי מה צריך לעשות עם התמונות
דברים של פעם-
אני לא מגיבה לחדשות או לפוליטקה ומקרים שקורים בדרך כלל גם כי אני נמנעת מלהפגש איתם אבל על זה ,,, אני לא באמת יכולה לשתוק
אני חושבת שאחד האמנים היותר גדולים הלך אתמול לעולמו
וזה לא שהחיים קצרים מידי...הכל תלוי כמה אתה נותן לאחרים בהם וכמה אתה מקבל מהנתינה סיפוק
ואני באמת חושבת שהנתינה היא לא בכסף ובזהב וחפצים נתינה היא הרגשה
ואני באמת חשובת שפולי נתן כל כך הרבה לאנשים ועשה כל כך הרבה בחייו
ומי כמוני יודעת שחיוך יקר מפז וצחוקים מהדהדים הם לא עניין של מה בכך
ובתור אחת ששומעת שוב ושוב מערכונים של הגשש וראתה את גבעת חלפון ועוד מלא סרטים ישראליים ואת הסידרה של הבת שלו הייתי חייבת להתיחס ולעשות לו כבוד (לא יודעת אם אחרון)
יהיה זכרו ברוך!
צפרה טובה גברת זלבנסקי...
אבל קוראים לה מועלם:)
כינוי:
פשוט א'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
