הדרישה שלי לאדון שתיהיה לו השליטה המלאה הולכת וגוברת
לא כל אדון...אותו, את האדון שלי
הוא אומר לי לא ואני כנועה מתמיד מאזינה לקולות
קשה לי עם זה קשה לי להקשיב קשה לי בלי להרגיש
בלי כל מגע בריחוק מסויים
בין התפרצויות של גלי חרמנות לטרוף מוחלט
בין התעוררות משינה כשאני מוצאת אותה מונחת שם...את היד
אני נזכרת שאסור לי מוציאה אותה כמעט בוכה
אני רוצה אותו ...הוא רוצה אותה
ואני אמצא אותה בשבילו אולי גם קצת הרבה בשבילי
והחיוך...הסיפוק שהקשבתי שעשיתי...
אני רוצה אותו בתוכי, אני רוצה כל נגיעה וכל מילה לעצמי
אבל היא גם תיהיה תחייך תספוג מעט האווירה שהיתה ראויה להיות שלי
את המגע את הלחישה ו...הוא בתוכה
אני אקבל את זה כי אני רוצה אותו...אני רוצה גם אותה
וזה יהיה מין שילוב כזה משוגע
אני עם המעצורים היא בלי והוא...האדון שלי שינצח על הכל
יתפעל מהיצירה שביקשתי ליצור בשבילו מתוך שיברון
מתוך הדרישה לכניעה לעמוד בעמדה שלי בלי עמוד שידרה
מי שהיה רואה אותי מבחוץ היה נקרע איך אני...בתוך האגו טריפ המופלא
הופכת לאפס לכל דבר, וטוב לי באפס הזה וטובה לי השליטה
אני שלא סומכת על אף אחד מפקירה את רוחי בידיו
והכל הוא שונה ואני מקשיבה לחוקים במשחק
ואני עדיין רוצה אותו...יותר מכל דבר
וזו לא אהבה ולא שנאה זה רגש קצת מוזר לי
זו הערצה!
כינוי:
פשוט א'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
