לזכר ימי התום

ושוב זה אתה שפוקד את חלומי

ושוב אותו חיוך של בחור אלמוני מהצד השני

אני נקרעת ונופלת, איתו יש לי סיכוי לחיים, איתך אני מאבדת את עצמי

ועדיין אותה התחושה שאתה הוא זה שאני רוצה

ועדיין אותו כאב בלב ואותה הדמעה שנושרת על שפה

עומדת מול הים בוהה בגלים מחפשת את אלוהים

הדבר היחיד שהופיע אז...זה אתה וזה כל כך מפריע

זה מפריע גם לי, אבל אין לי מושג איך להוציא אותך מהראש

איך לסלוח לעצמי על זה שהרשתי לעצמי להרגיש

ואני צונחת ואותך אני רוצה ואני צורחת ובוכה

ויודעת, אני יודעת עכשיו, זה לא מהדברים שעוברים

זה מהדברים שמפספסים ואפעם לא מחליטים

אם זה היה רע או טוב

אם זה היה צריך להגמר או להתתחיל

זה דברים שנגמרים

אבל את האמת בינינו...נגמר לי מהר, כל כך מהר.

שבת שלום...אולי

כעס? ....על כל העולם

תעזבו אותי היום בבקשה