אחרי שיחה קטנה איתך הבנתי אני עניתי לעצמי את התשובות שישבו לי בראש עשרים שנה לפחות
מוזר איך כל התשובות נמצאות אצלנו ואנחנו רק צריכים לשלוף אותם.
הפוסט הבא מוקדש לאבא שלי
(שתודה לאל עדיין חיי וקיים לאנשים יש נטייה לחשוב שאם מקדישים משהו למישהו הוא כבר לא בין החיים)
חבל שלא תקרא את זה אפעם ולא תדע כמה אני אוהבת אותך
אתה מרגיש אני יודעת, אבל אתה לא יכול להרגיש את מה שאני מריגשה בדיוק זה קצת שונה אני יודעת
מליון ואחת פעמים שמעתי את סיפור הלידה שלי בכל זאת בת בכורה נכדה ראשונה ונינה ראשונה מצד אחד
פי יה....הרבה פריצות דרך לאחת שרק נולדה
ואני יודעת שהקפתם אותי באהבה וגרנו אצל סבתא וסבא וזה היה מצחיק בהתחלה
כמה? שבועיים וסבתא מדברת על זה כאילו זה שנתיים ואמא בוכה על זה
כאילו היא עברה שם גהנום שלם
ואני הקטנה שנולדה שתי קילו שלושמאות ושסבתא החזיקה אותי מעל האמבטיה ורצתה לרחוץ אותי
הרגשתי מאויימת (כבר מלידה היו לי בעיות) ומשכתי אותה מהשרשרת והיא במקום לדאוג לי לפסיכולוג התלהבה איך ילדה בת שבוע יכולה לתפוס ככה יפה
שבוע??????? לא קילחתם אותי שבוע? מה נסגר איתכם אנשים? טוב נו אולי קלחו אותי בבית חולים נגיד ביום שיצאתי מהבית חולים זה אומר שהיתי בת שלוש עדיין....4 ימים לעוללה שרק נולדה...מה זה ההזנחה הזו?
טוב נעזוב זה באמת היתה מקלחת קטסטרופלית.
ואז עברנו לבית שכור ועדיין היתי רק אני (מוזר עם כל המסביב עכשיו אני לעולם אזכור איך אני היתי פה קודם ולא רק זה גם שנה שלמה ואפילו יותר היתי לבד)
בכל מקרה ואז היה נחמד ואז עברנו לבית שלנו אחרי שסיימו להרחיב אותו ולעשות לו תוספת בשתי אגפים
(ובכל זאת...הוא עדיין קטן ל6 נפשות)
ואיך זה שסבתא מספרת לי שבגיל שנתיים הגעתי ברגל מהבית שלנו לבית שלה כדי לשאול אותה אם היא לא ברוגז כי אמא רבה איתה בטלפון?
איך הגעתי עד לשם בלי שתשאלו את עצמכם איפה הכלבה הקטנה?
ואז אמא נכנסה להריון במ' ואז כבר לא היתי בכותרות ולאט לאט נולדו עוד נכדים
והזונת צומי נשכחה אבל היא עדיין דרשה את אותו הצומי
ולכולם היה מותר לצפות לעוד דברים ולבקש עוד ולהתלהב מדברים חדשים
ולי...
לא....בכל זאת היה לי שנה שלמה לבד....
אבל נחזור אליך אבא יקר שלי
בין כל הריבים של אמא ואבא וסבא וסבתא ולמה וכמה ודירה ותכשיטים
(כי אין מה לעשות היא אוהבת את עצמה)
והמשכנתא והארנונה והמיסים והטיטולים והמשפחה החדשה והטיולים והבובות וזה שהמשפחה המורחבת עוד בוכה לך בכל זה ....עמדת לא רע
והית האבא הכי הכי בעולם אני נשבעת
וצחקת וחייכת והית הולך לעבודה וחוזר עם או בלי מתנה זה לא באמת משנה
שאתה חוזר בצהרים ומבלה איתי את הערב
ואז הנבלה הקטן גדל והינו שניים זה עדיין לא הרבה אבל הוא היה טיפוס דורש ואני וותרן
ואמא עדיין עובדת והכל עוד רגיל בלי שום סימני שיגעון מיותרים
פה ושם מריבה תריקת דלת בריחה
זה בסדר זה קורה בכל משפחה
אני מניחה
והיא...כל הזמן הרבה יותר קשה
וכשהיא חוזרת עצבנית מהעבודה העצבים יוצאים עלינו
ושהיא עצבנית בגלל ריב איתך היא צורחת ואז מחבקת אותנו
וזה נפלא מן הרמוניה מקוללת וידועה כזו
תאמת שהיא אמא נפלאה היא מבשלת מצויין ודואגת שיהיה נקי עד גיל 5 גם קיבלתי חיבוקים ומילים חמות
אחר כך התחלתי לשקר בערך בגיל 6
שידעתי שכל שאלה שלי לאבא בסגנון אני יכולה ללכת לחברה
תגרור לא! פסקני ומאיים הפסקתי לשאול והתחלתי ללכת
וככה פתחתי את העצמאות שלי
ואמא היתה מתקשרת לכל הרשימת קשר כמעט אחרי כל יום לימודים לברר איפה נעלמתי הפעם
והיתי חוזרת ומקבלת כפת שטות כזו לפנים כי שיקרתי וכי דאגתם וזה היה בסדר
למה אני בוכה עכשיו? על מה? הרי היתה לי ילדות ניפלאה וכל מה שרציתי או ביקשתי קיבלתי
באיזה שלב הבעיות התחילו
שאמא החליטה שאם אני בגיל 9 היא יכולה להמליט עוד 2 כלבלבים שירוצו חופשי
וזו לא היתה בעיה בכלל שמחתי שיהיו לי אחים, חוץ מהנבלה, כי אותו לא אהבתי, אבל גם רציתי משהו חדש....
אח כזה שאף אחד עוד לא נגע בו עם הריח של הניילונים
ואז התחלת לתפוח אמא יקרה וכנראה שהבלאגן בראש היה עוד לפני אבל הוא ההתפרץ שם....
והקללות והבכי ואני עמדתי שם על 4 מנקה את הרצפה הארונות הכל
בלי לקבל מילה טובה ואז גם הגיעו התודות וההתפארות בפני חברות
ואיזה ילדה מדהימה וכמה היא עוזרת וכמה היא עושה
ואז ההריון הסתבך ודאגתי לאחות שכבר ידעתי שתיהיה
ועזרתי עוד יותר ואז הפסקת לעבוד תאמת שזה היה קצת לפני
ואז בשעה טובה ילדת אבל הילדה היתה מקולקלת
אז היתם הרבה בבית חולים אז נשארתי לעזור
ואז בת כמה כבר היתי ? 10.5 כבר ילדה דיי גדולה
והילדה המקולקלת עברה ניתוח לב פתוח
ותיקנו אותה ואת הרגשת לא טוב בזמן שישבת לידה
והרופא גילה לך סוד...גברת את כבר 4 חודשים בהריון!
איך הספקת לעזזל תגידי??????????
בכל מקרה עוד אח זה מבורך
והית חייבת לדאוג גם לעצמך ושוב אני עוזרת
והנבלה קטן מידי והמקולקלת בבית חולים ואת איתה ואבא בעבודה
כי מישהו צריך לשלם את כל הבלאגן
ואז שוב ילדת ושני הילדים בבית וכבר הכל מסודר
ומאז 10 שנים לא חזרת לעבודה
ושהורדתי מינון בעזרה ורציתי לחזור לחיים של ילדה רגילה ולא משרתת מבחירה
והפסקתי לסחוב את הזעתותים לכל מפגש עם חברות התחלת להעלב ולהגיד שאני לא עוזרת
ואז באמת הפסקתי לעזור
ופה ושם אני עד היום אפעיל מכונה או איזה מדיח אבל בנינו...היתי כוח עבודה טוב שפספסת
כי לא ידעת להעריך בזמנו וכי הריקושטים של ההתמוטתויות שלך פוררו אותי ולא ראית
אז הפסקנו לדבר שילדת ואבא עדיין עזר לי המון
אבא יקר שלי חזרנו אליך
במשך כל הדברים שקרו אני ואמא רבנו המון
וכל הזמן גישרת בנינו חיפשת אותי הגנבת לי דברים שהיא לא הרשתה
ואז הגיעה ההנפילה שלה...היא משוגעת? קצת!
היא ממורמרת? מאוד
היא פוגעת? כל הזמן ובכל אחד
יש לי משפחה של חורלרות
אבל אבא....אתה אבא שלי ואני אוהבת אותך הכי הכי הכי בעולם
גם שקיבלתי ממך מכה (וזה קרה יותר מפעם אחת)
תאמת שהכי זכורה לי הפעם ההי עם התיקיה של אומנות שנתקעה בין הארון לקיר
ונלחצת כי איחרתי אז העפת לי סטירה
ובחדר אמרתי לנבלה שאתה לא אבא שלי יותר
וזה היה המשפט הכי מצחיק בעולם כי איך אני יכולה לבחור,
וגם אם כן נראה לך שאני אבחר לאבד אותך?
ואז שמעת את זה והעפת לי עוד סטירה
ובערב הבאת לי חיבוק ענק וביקשת סליחה
זה פוגע לשמוע את הילדה שלך אומרת שהיא לא שלך (היום אני מבינה את זה אז...היתי רק ילדה)
עברת הרבה במשך השנים וגם אני
אף אחד לא חשף את עצמו אחד מול השני כל אחד חיי לעצמו בבית הזה
גם אם אין דלתות ואין מעצורים והכל בנוי סביב שקרים
כל אחד לעצמו פה
חוץ משנינו אבא שלי....אני פה...בשבילך....אתה רואה אותי???????
טוב דיי קוראים יקירים זה יותר מידי גם בשבילי לילה טוב
כינוי:
פשוט א'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
