לזכר ימי התום

מעטים הם האנשים שמקבלים את הזכות להיות קרובים אלי

אלו שאני מכבדת ומוכנה לתרום עבורם כיליה

מעטים האנשים שמכירים אותי באמת את כולי על כל גווני וצורותי

אך המעט הזה הוא המון, עברתי תהליך של הפתחות נקרא לזה, ועכשיו, עכשיו אני כולי חרתה

נסגרת בחזה מתכווצת לעצמי, אני לא רוצה לשתף אנשים שמכירים אותי בחיי הפרטיים

לא כי זה גס, סוטה, קינקי, מפלצתי, חמוד, עצוב, שמח

פשוט כי אני לא רוצה שיכירו אותי כל כך טוב, אני שונאת להיות צפויה

אני בעיקר שונאת שמשתמשים בזה נגדי. ופשוט מדהים כמה אנשים עושים את זה

אפילו בלי לשים לב

הגיע זמן ההתפקחות הגיע הזמן לדלל, מעניין מי באמת ירצה להמשיך ולהיות חלק מהחיים שלי אחרי שאני אתגלה ברוב הדרי ואפסיק להיות צבועה, הגיע הזמן להגיד את האמת להיות אני ולמדר את הסביבה שלי מהמחשבות שלי, מהרגשות שלי, ממה שאני עושה.

כל אחד ידע את מה שרלוונטי לו, עבדתי כל כך קשה כדי להוריד את המסכות פתאום נראה כאילו זו היתה עבודה לחינם.

שיהיה לכם ערב מקסים ולילה (ר)טוב