לזכר ימי התום

אני רוצה לסלוח אבל לא יכול.

אני מחפשת אמת, בשקרים שלי לעצמי

אני מחפשת חופש, בכלא שאני בניתי

אני עושה טעויות אני בנאדם

אבל אני לא יודעת לסלוח לעצמי על טעויות

אמרתי את זה מליון פעם, הכל מרגיש לבד בסוף

כל מה שאני צריכה זה חופש אבל אני רק מדברת על זה ושועטת אלאה לנקודה הבאה

כל התמוטטות נחשבת ככישלון, כל נקודת שבירה נתפסת כחולשה

כל חולשה מביאה אותי לנקודת האפס לחפש מפנה

ככה אי אפשר להתקדם, ככה שכבר המון זמן אני צועדת במקום

לא יודעת מה להגיד יותר

לא יודעת אם אני צריכה לבכות או לצחוק

אני יודעת שאני רצה מידי לגילי אני יודעת שאני צריכה לעצור ולנשום

אבל הפחד הכי גדול שלי הוא להתקע מאחורה, ומבחנתי אני כבר באיחור של עשור בקשר למטרות והיעדים שלי.

שיהיה לכם יום מקסים

אני מתגעגעת לשליטה, אבל לא רוצה לחזור לשם.