לזכר ימי התום

תהיות קיומיות עולות כל יום מגיל 20,

במשך כל ימי חייך מרגע זה תיהיה נתון ל:

לחצים, התלבטויות, שאלות, עבודה קשה, לשברון לב, חששות, פחדים, אומץ בלתי נגמר, התמודדות עם החיים.

ובתוך כל זה תביט אחורה באמירה "היו זמנים".

ומעל הכל תמיד תזכור, שאתה תמיד אתה, עם אותו האופי עם אותו המראה, רק הרבה יותר חכם.

בכל זמן, מקום, ואווירה, אתה תמיד תיהיה אתה, גם אם תרצה לברוח מזה, גם אם תפתח במנוסה תמידית.

יש דברים שלא משתנים לעולם.

ואני מביטה עכשיו, מהנקודה הזו, הקצת יותר בריאה נפשית מגיל טיפשעשה, או לפחות ככה אומרים, מנסה להבין איפה פספסתי,

את מה אני צריכה לתקן, שבעצם כל החוכמה זה פשוט להמשיך הלאה.

שבת שלום.

אני צריכה סקס,

עכשיו יותר מתמיד, הרבה יותר אגרסיבי, הרבה יותר אינטימי, הרבה יותר מין,

אחרי הכל....כמה אני יכולה להדוף את זה לפינה? להגיד שלא התגעגעתי שלא חסר לי, שאני רוצה פחות?

זה לא נכון, אני צריכה המון, או יותר נכון הרבה יותר מהמון המון....

זה מה שצריכים אנשים שמתרגמים רגש למגע, זה אופי, הם צריכים אהבה, אבל אצלהם זה הרבה יותר קל,

נגיעה קטנה חדירה עמוקה, וזה מספיק ליממה....זו האהבה...שומדבר מעבר ששווה להאמין בו

אין פתרונות פלא לזה,

אני מנסה לשתק את זה,

זה לא באמת עובד...