לזכר ימי התום

שלושה חודשים לאחר פגישתם הראשונה וקצת יותר משנתיים אחרי המקרה פרופסור ברגר החליט שהיא מספיק סומכת עליו כדי להגיע להיפנוזה.אך היא לא הרגישה מוכנה רק עכשיו לאחר שנה וחצי מפגישתם הראשונה שבהם היא סיפרה לו את קורות חייה מהיום בו התחתנה עם יהורם ועד לימים אלו, הרגישה מוכנה .היא סיפרה לו את כל מה שעבר עליהם היא סיפרה על הבגידות השקרים הסודות הדברים שידעה לפני המקרה והדברים שגילתה רק אחרי .

הוא התחיל וביקש ממנה לחזור אחורה לגיל מאוד קטן לגיל 15  הוא ביקש שתספר לו איפה היא היא אמרה שהיא נמצאת בחורשה באיזה מושב היא יושבת שם עם גבי ובוכה ליאור (פרופסור ברגר) שאל למה היא לא ענתה הוא אמר לה שלא תגיד לו למה היא בוכה שתנסה להסביר לו את זה במונולוג כי הוא ידע כמה היא אוהבת תיאטרון ואז היא התחילה

זה לא שאני שלילית ואני בטח לא זונה

עד שכולם יקלטו מה אני עושה זה יהפך לשחרור האישה

אני לא מחפשת תרופת פלא וגם לא מענה

אבל הכי חשוב זה מה שביניהם

אני הולכת לאיבוד מתבלבלת ובודקת

הרי לאף אחד לא אכפת באמת

ובעצם מי אני היא זו שתומר למי אכפת ממי כמה ולאן

אני לא מבינה אנשים בטח לא נשים

אני לא מבינה את עצמי בטח לא את נבכי נשמתי

מישהו אולי סוף סוף יתן לי מענה למה העולם הזה חייב להיות כל כך קשה?

ואז הוא העיר אותה אחרי שכתב את המילים הוא התחיל לשאול אותה שאלות על המונולוג הזה למה היא מחברת אותו בלי להגיד לה שזה היא זאת שכתבה אותו היא ענתה לו על כל השאלות בכן ולא תשובות שלא נתנו לו המון מקום לפרש אותה אבל הוא הספקי להכיר אותה וידע שכך היא מתנהלת

באותו הלילה היא חזרה אבל לא לביתה היא לא יכלה לסבול את המקום הזה כי הכל היווה בעבורה איזה שהוא עול התמונות הציורים הילדים ואפילו יהורם אז היא חזרה למלון ללילה אחד היא נגשה ללובי וביקשה את הסוויטה ללילה  אחד הם ביקשו את השם, הילה לווין היא ענתה הפקידת קבלה השתהתה רגע מנסה לעקל את השם ומיד הפנתה אותה לחדר קומה 15 נוף לים היא הודתה לה ועלתה מודעת לכך שהרושם שהשאירה על אותה נערה היה גדול מידי בשביל סתם נערה בת 18 בערך ובכל זאת כמה נערות כבר קוראות את תורי המדע והכימי אבל הילה הכירה את האופי של נערי מדע ולכן נחשה שעוד פחות משעות ספורות היא תדע בדיוק מאיפה מכירה אותה הנערה היא התישבה בחדר וניסתה לחשוב

מה היא באמת הבינה אז? היא חזרה למקום ממנו באה, לנקודת ההתחלה כדי לנסות ולהבין איפה הכל השתבש לה

היא החליטה לצאת למסע אחרי הכל היא יכולה להרשות לעצמה חודש של שקט או יותר נכון חיפוש עצמי

היא ארגנה את כל הדברים הנחוצים לה למסע והודיע ליהורם שהיא צריכה שקט לעצמה ולכן היא יוצאת למסע היא הודיע לליאור שזה מה שהחליטה לעשות ודעתו היתה חיובית ביותר לנוכח טיפולם האחרון הוא ידע שהיא לא תיתן  לו להתקרב לאמת יותר מידי לפני שהיא תגלה אותה

אז דבר ראשון שהיא עשתה היה לחזור למקום שבו נולדה איזה קיבוץ נידח בדרום הארץ

היא הגיעה לשם קנתה בית קטן דיי קריר ואפרורי בתקווה לשפץ אותו ולגרום לו להראות יותר כמו בית פחות כמו סתם מקום היא אפילו הלכה צעד אחד קדימה וניסתה

לשתול איזה גינה שהיא זכרה שהיתה לה בבית ההתחלתי היא לא ידעה כמה הדברים הקטנים האלה שהיא עושה יעזרו לה באמת להציף את כל העבר את כל מה שקרה באותו שבוע היא לא שכחה הכל אבל היא סיננה והיא ידעה את זה היא בחרה להתעלם ממה שעלול לגרום לה משהו שהיא כל כך פחדה ממנו

"בסדר גמור" הוא סינן בשקט והניח לה ללכת לאן שהיא רק תרצה היא ידעה שהוא עושה את זה מתוך שלמות שרק הוא יכל להבין שהוא באמת לא מפריע לה  ומוכן לקבל את כל העול עליו הילדים הפרנסה הדאגה הוא ידע שזה לא בגלל שהיא אמא רעה היא פשוט צריכה קצת חופש ואולי אפילו נוסטלגיה

אז הוא שיחרר אבל לו היה רע עם זה שכל פעם שהיא מדברת עם אותו פסיכולוג היא מאבדת את עצמה ונוסעת כדי למצוא הוא ידע שאם היא רק תרצה היא תגלה את התשובה לבד.

סיפור בהמשכים...

היא היתה עוד אחת שניסתה להיות משהו ולשנות, להתביע את חותמה בעולם, היא לא ידעה איזה כוחות יש בה ומה יגרום לאנשים לשים לב לקיומה. היא הרגישה בודדה ונבגדת אחרי מה שקרה באותו לילה נורא היא חשבה  שיש דברים יותר גרועים מהמוות כמו להיות ולא לשנות התעלומה בעינה עמדה ועד שמישהו לא העז לפתוח אותה היא היתה האחרונה שתנסה, היא ידעה שהתיבת פנדורה שעלולה להיפתח במקרה כזה עלולה לסכן את כל המשפחה שלה או לפחות את מי שנשאר לה.

קראו לה הילה הילה לווין היא היתה בת 32 בעלת תואר שני בכימיה ומחברת של שתי ספרי מדע ידועים.

יום אחד שהיא הגיע לפרופסור ברגר ,הפסיכולוג שלה היא ניסתה להבין איתו מדוע הדבר שהיא הכי פוחדת ממנו בעולם כולו הוא חוסר שליטה מדוע עד היום אחרי שעברו כבר שנתיים וחצי לא נתנה לו לעשות לה היפנוזה והרי זה ההתמחות שלו בשביל זה היא הגיע אליו וכאשר היא הבינה שהוא לא יסכים לעשות לה היפנוזה עד שלא תאמין לו היא החליטה לדבר איתו לאט לאט מסתבר שהוא ידע להקשיב והרי אדם שעשה תואר מבולשיט וזיבולי שכל כמו שהיא נהגה לחשוב בכל רם חייב היה לדעת לדבר ולהקשיב  אז היא נתנה לו צ'אנס אבל לא האמינה לו יותר מידי כי היא היתה מאלה שהיה להם מה להפסיד משהו שהיא קראה לו הנפש שלה

והיום הם נזכרו בפגישה הראשונה שלהם

שלום אני פרופסור ברגר אבל את יכולה לקרוא לי ליאור אני יודע שאני נשמע מאוד זקן בתורפרופסור  והמפגש איתי עלול להפתיע והוא צדק היא נדהמה לגלות שגילו לא עבר את ה35 והוא היה נראה טוב

אני מעדיף הוא אמר שתקראי לי בשמי הפרטי כי הרי אנחנו מתעסקים בבני אדם ולא בתארים.

אני יודע שחשבת שאת זאת שתדברי ואני מדבר כל כך הרבה ואת עוד לא פצית את פיך אבל חשוב לי להבהיר כמה דברים לפני שאנחנו נתחיל בטיפולים, דבר ראשון אני לעולם לא יעשה לך הפנוזה אלה אם כן את תבטחי בי אני יודע שהרבה אנשים לא מבינים את הקשר אבל בכל זאת היפנוזה היא דבר מאוד מסוכן כל עוד אין אמון לפעמים לוקח לי שנה טיפולים לפני שאני מתחיל טיפול בהיפנוזה ולפעמים לוקח לאדם שלושה חודשים אבל לא נתקלתי במקרה שבו מישהו התחיל עם היפנוזה לפני שלושה חודשים

וחשוב לי גם לציין כי את היא לא זו שמחליטה לבד יכול להיות שאת תרגישי מאוד מוכנה אך אני ירגיש שאת לא בדיוק בוטחת בי ולכן אין הבטחה לטיפול בהיפנוזה.

כך הוא פתח ואז נתן לה סוף סוף את רשות הדיבור אבל היא לא היתה מאלו השקטות שמתכנסות בעצמן ופוחדות לדבר היא לא היתה גם אחת שתדבר שטויות ברצף ובכמויות כאלה שיגרמו לנזיר בודהיסטי לרצוח כמו שהיא תיארה את עצמה היא נתנה לו לסיים לדבר כי היא ראתה שהוא בשטף של דיבור ואז משסיים התחילה להתיח בו את דברייה.

אני לא באתי לטיפול פסיכולוגי, כולם חושבים אומנם שעברתי תראומה אבל אין אדם בעולם שמכיר אותי יותר טוב מעצמי ולכן כל מסכנה שתגיע אליה לגבי מהיום ועד עולם אני כבר הגעתי אליה הרבה לפניך אני יודעת שאתה לא בדיוק מבין אבל רצוי שתדע עוד לפני שנתחיל לדבר שאני יודעת לפענח את עצמי ואת ההתנהגויות שלי וזו לא הסיבה שאני כאן הסיבה היחידה היא כדי לזכור משהו פרט מאוד מסוים מהעבר שלי ששכחתי אני יודעת שהמון אנשים יגידו שהשיכחה היא מתוך בחירה או אולי בחירה מהתת מודע אבל זה לא זה אני מכירה את עצמי ואת התת מודע שלי ברמה כזו שפעמים רבות אני אפילו מצליחה לשטות בתת מודע שלי.

וזו היתה שיחתם הראשונה הוא לא ניסה לפרש יותר ממה שהסבירה כי היא ביקשה והיא לא סיפרה לו דבר על מדוע היא שם היא ידע כי אם היא תתחיל ישר לספר לו הוא ידע שהיא סומכת עליו אבל היא לא רצתה לתת לו את התחושה הזאת עוד לו היא רצתה להשאיר ספק כמו שהיא משאירה ספק בקשר לכולם

היא אהבה לחשוב שהיא לא מאמינה לאף אחד ולעולם לא תאמין ושום דבר לא יגרום לכך שהיא תאמין באדם מסוים.

בפגישה הם השלימו עוד פרטים שוליים ותכניים כמו שהיא אהבה לקרוא לזה לוגיסטיקה מינהלית למען בזבוז כספים "היה חשוב לו להכיר אותה ע"י שאלות תכניות ולא שאלות על מיקרים כי אז הוא היה מצליח להבין מהר מידי ולא היה עושה מזה כסף כך היא טענה"

וזה לא שהיא היתה קמצנית היא פשוט שנאה בירוקרטיות

היא חזרה הביתה באותו היום וניסתה לחשוב מדוע היא סומכת עליו כל כך הרי היא לא סומכת על אף אחד וזה לא שהמראה שלו סינוור אותה היא נפגשה במסגרת עבודתה עם מיליוני אנשים רצינים שאפתנים צעירים מוכשרים ומרשימים ובכל זאת חשבה שמתחת לכל המעטה הזה מסתתר לו איזה נחש היא היתה טובה בלקרוא אנשים ובכל זאת הפעם היא לא סמכה על השיפוט של עצמה משהו הפריע לה בו.

המשך יבוא....

אחרי המון זמן שלא עידכנתי והזמן הזה היה לי כנצח

באמת אני יודעת שזה נראה טוב נו בלוג לא חייב לעדכן

אבל זה הרבה יותר מזה מעטים האנשים שמבינים באמת את משמעות הבלוג

הבלוג הוא סוג של בית בית נפשי מקום מקלט יומן תקראו לו איך שאתם רוצים

בסופו של דבר זה מקום שנועד להוציא את מה שכואב אולי להיות מי שאתם באמת או ליהיות מי שאתם רוצים להיות

זה המקום לספר על חוויות שקרו לכם או שאתם רוצים שיקרו לכם בלי לחשבן מי יגיד מה כי בסך הכל מי באמת מכיר אותכם מי יודע איפה סיפרתם אמת או שקר?

זה המקום להתחפש אז למה מכל הדברים האלה שניתן לעשות בבלוג אני לא מגיעה אליו בכל זאת?

אולי מפאת חוסר זמן כי אני לא רואה את עצמי בזמן האחרון

אולי כי אין לי מה לספר והחיים שלי הפכו משעממים למדי...אולי כי נגמרו לי הכוחות להתחפש

אולי כי אני לא אני כבר מזה זמן רב

אולי כי שוב התעוררה בעיה שמערערת אותי וגורמת לי להגיע למקומות שאני לא אמורה להגיע אליהם

אבל שטויות יהיה בסדר מכל התיסכולים שאני מפזרת אני מוצאת את עצמי במקומות יותר טובים אולי אפילו הרבה יותר טובים

אני רוצה להתחיל ללמוד עכשיו אני רוצה להספיק להתפתח עכשיו לא יותר מאוחר אני רוצה לעשות כסף

יש המון אנשים שאומרים שאני עושה את הכל מהר מידי שאני ממהרת אני רצה למקומות שאני צריכה להגיע אליהם יותר מאוחר יש שיגידו שאיבדתי את הילדות שלי יש שיגידו שאני ביקורתית מידי כלפי עצמי אבל לא אני רוצה יותר אני לא יכולה לסבול את זה שבגלל כמה בעיות קטנות אני נשארת תקועה במקום אני יודעת שאני זו שנלחמתי להתגייס

אני זו שמצאה עבודה שניה לפני שהתגיסה ואיבדה אותה בו ברגע שהתגיסה אבל אני רוצה לעבוד אני רוצה לעשות כסף ללמוד ולפתוח כבר את המקום שלי יכול להיות שזה בגלל שאין לי שומדבר שהוא שלי יכול להיות שזה בגלל שאני רוצה להוכיח לעצמי שאני יכולה לעשות את זה אבל מה לעשות שאני רוצה כבר להגיע למה שצופן לי העתיד לא רוצה להיות תקועה בהווה שלי

שבת שלום לכולם:)