לזכר ימי התום

אני יודעת שהבטחתי פוסט סקס

אבל אני לא מצליחה לכתוב...זה לא אומר שאני לא עושה

אני פשוט כועסת מידי כדי לכתוב משהו

מישהו שפגע בי פעם חזר אלי לחיים ואני רחוקה אלפי שנות אור מלכעוס עליו

אחרי שהוא הסביר את עצמו

דיברנו קצת היום ועשיתי סיבר אחרי שלא עשיתי אולי מליון שנה סיבר

והבטחנו להיפגש ת'אמת שהיתי נוסעת היום אם לא היו לי דברים לעשות

ועכשיו...עכשיו אני צריכה למצוא זיון להיום ולא סקס למצוא מישהו שיתן לי את הזין לכמה שעות ואז

יתן לי להרדם לבד

אני הולכת לחיות חודשים בחוסר ודאות וכעס

אני הולכת לוותר על החלום שלי למרות שיש לי אפשרות להגיע אליו

אני כועסת כל הזמן וכל מי שמסביבי מקבל ריקושטים של היחס המעפן שלי

אני מדוכאת ומצוברחת והכל בגלל קורס מזדיין שהיתי יכולה לעבור אבל בסדר מי סופר אותם....

לילה טוב

זה התחיל שהודיעו לי אתמול שתם זמני ובטל קורבני ואני עוזבת את בה"ד 1

על לא עוול בכפי

אז ארזתי את הדברים ונפרדתי לשלום והתחלתי בטופס טיולים

ועזבתי את בה"ד 1 בהרגשה שיום יבוא ואני אחזור

או שאני אחליט לדפוק את המערכת ולוותר

ואז הגעתי הביתה וכמות הקללות שקיללתי והעצבים שזרמו לי בוורידים על הדבילים שלא נתנו לי צ'אנס לא היתה ניתנת לתפיסה אנושית

וניסתי להרדם ואז הסתובבתי כל הלילה עם כאבי בטן כנראה מעצבים

ובבוקר הלכתי לטיפול שורש שהתחיל במרפאה והסתיים במיון כירורגי ובאמצע הספקתי להחנק לבלוע טבעת של השן וכמעט למות כל מיני כאלה...אתם יודעים...נוהל שיגרה אצלי

אין לי כח לדבר על פיגור ואני כועסת מתוסכלת ובו בזמן קולטת שאני חייה שזה גם משהו למרות שאין בזה טעם אם אני לא מוצאת מה לעשות עם החיים האלה

אני אחזור בערב לעדכן אולי עם פוסט מחרמן ולא סתם פוסט מעפן על איך אני חייה אחרי שכמעט מתתי

מישהו יכול להסביר לי מה מסתתר מאחורי המדרגות למעלה?

כי נראה לי שלמטה הרבה יותר טוב (יכול להיות חרא אבל לפחות חרא שאני מכירה)

ועד אז...אטוטלור

אני בבסיס ומצאתי אינטרנט צהלי וכל כך התגעגעתי לעצמי ולבלוג שהיתי חייבת לבוא ולבקר

וכמובן לחזור על מיומנויות הלמידה והכתיבה שלי

תאמת שנפליתי חזק השבוע אבל שטויות היום היה יום לא רע בכלל ומחר יהיה בסדר

ושלישי רביעי אני יהיה עמוסה וחמישי אני יעביר עד שאני יהיה בבית ככה אני יחיה משבת לשבת

או יותר נכון כל שבת שניה והכל כדי לעבור את זה ולשרוד את השואה הנפשית

שטויות מצטערת שאין תמונה בפוסט פשוט אין לי מאיפה להביא פה

בו לילה טוב בינתיים ואני מתגעגעת המון המון לבית ולעצמי ולשקט....יהיה בסדר

מחר אני חוזרת לבסיס...דחיתי את הקץ כל כך הרבה

ונכון שאני חוזרת רק לשבוע אבל רע לי ולא טוב לי שם

אני יודעת שיש לי שם גם חבילות שאמורות לעודד אותי

אני יודעת שמיליוני אנשים עומדים מאחורי

אני יודעת שאני יכולה לעבור את הקורס הזה ולהיות נפלאה

אז למה...למה אלוהים בכל זאת אני מפחדת ולא רוצה לחזור לשם

או להיות שם או לצאת מהבית  בכלל

למה אין  לי כח להתמודד עם אנשים עכשיו

למה דווקא שאני צריכה את הכוח והמוטיבציה שהיו לי לפני חודש

הם אינם ואז הם לא תרמו...ועכשיו...למה לעזזל הם נעלמו

למה הכל הפוך אצלי לעזזל?

כן אני כבר מכירה את כל השיט הזה שזה מפריש איזה חומר שאמור להרגיע וכאלה

אבל נו באמת...אי אפשר בלי זה

ואתם? אתם יכולים בלי?

או שאתם מאלה שלא נוגעים בעצמכם

או שומרים את עצמכם לחתונה

דייי אי אפשר בלי ברגע שאתם יודעים מה זה....