כי הייתי חייבת לפרוק, מצטערת אם זה יוצא ארוך.
עוד כמה זמן אני כבר רחוקה מאוד מכאן .
בוהה בחלון ועוד דמעה נופלת . כי עוד כמה זמן אתם כבר לא תראו אותי , אני יהיה כל כך רחוקה. ורעש גלגלי המכונית מפריעים לי , מתעלמת .
בוהה בחלון ועוד דמעה אחת נופלת . כי עוד כמה זמן ,אני כבר יהיה רחוקה מאוד מכאן .
רחוקה כל כך מכאן .
מה שבהליכה לא תוכלו להגיע אליי , לא בנגיעה , לא במילים , לא תוכלו להגיע אליי .
יושבת , כמו כל יום שעובר ועובר כמו גלגל שחוזר על עצמו , אותו מצב שמתגלגל וחוזר לנקודת ההתחלה .
כי עוד כמה זמן אני יהיה רחוקה מאוד מכאן , רחוקה מאוד מכאן . ככ רחוקה מכאן .
רואה את הכל מהצד ורק רוצה להמשיך לנסוע ,להמשיך לשמוע את גלגלי המכונית שמפריעים לי כל כך ,רוצה להתרחק ,להתרחק מאוד מכאן .
כי עוד כמה זמן ,אני כבר יהיה ככ רחוקה מכאן , אבל כל כך רחוקה מכאן .
מהבית , מהאנשים , מהבדידות .
אני יהיה רחוקה מאוד מכאן ,ואני כבר לא אצטרך להתיימר להיות שייכת אליכם , לא אצטרך להתיימר להיות מה שאני לא .
אני יהיה כל כך רחוקה מכאן ,ואתם כבר לא תראו אותי , אולי תתגעגעו עוד כמה שנים ספורות.
אנקה את הראש , אשב במיטה הזרה ואנסה לישון , שומעת את השירים השונים שלי הלוך ושוב , רחוק מאוד מכאן .
ואני כבר לא אסתכל עליכם מהצד ואמלמל לעצמי כמה שאני לא קשורה אליכם . כמה שאני אחרת מכולכם .
אני כבר לא אסתכל עליכם כי לא תהיו שם. לא תהיו שם בתור תפאורה ,בתור תפאורה להצגה שאני משחקת בה ואף אחד לא צופה בה . אין אף אחד בקהל ,
אף אחד בקהל .
אני יהיה כל כך רחוקה מכאן ,במקום מבודד ורחוק שאקרא לו הבית , מקום מסוכן ,כי אני אוהבת לקחת סיכונים . מקום מבודד ורחוק שלא אצטרך למלמל לעצמי כמה שאני שונה ממכם , גם בתור תפאורה לא תהיו ,בהצגה שמעולם אף אחד לא ביקר בה .
ויהיה שם חם ,יהיה שם חם ולא קר כמו כאן , יהיה שם חם גם בלי אף אחד , כי כאן קר יותר ביחד מאשר שם חם לבד . הכי עצוב זה להרגיש לבד עם אנשים .
אני יהיה כל כך רחוקה, אבל כל כך רחוקה מכאן שאני אתן לזמן לעשות את שלו , אשב על מיטה זרה ואנסה לישון , אחרי אינספור נסיונות של בישול שלא הלכו במיוחד ,
פסטה קצת דביקה , מרק דיי סמיך ושוקו קר יותר מחם.
אבל יהיה טוב שם , יהיה טוב שם לשבת ,וחם . והרגשה חמה ממלאת את הלב .
קן ציור . קן ציור גדול . ומכחול .כשאני אקום כל בוקר ואצייר כל מה שעולה לי בראש . כל מה שעולה לי בראש .רחוק מאוד מכאן . רחוק מאוד מכאן .
וטלוויזיה עם הערוץ הקבוע שלי , לחזור הלוך ושוב על אותן טלנובלות מלוות בפופקורן שרוף ושוקו ..קר יותר מחם .
בוהה בחלון ועוד דמעה נופלת. כי עוד מעט אתם כבר לא תראו אותי , אני יהיה ככ רחוקה ,וגלגלי המכונית מפריעים לי במקצת , מתעלמת .
מה שבהליכה לא תוכלו להגיע אליי, ולא בנגיעה , לא במילים .לא תוכלו להגיע .
כי אני יהיה רחוקה מאוד מכאן אתם יודעים ?
רחוקה מכאן .
ועכשיו אני בדרך , נוסעת , וגלגלי המכונית מפריעים לי במקצת ,ועוד דמעה נופלת , אבל אז חושבת על הצימר הרחוק שמחכה לי ..רחוק מאוד מכאן .
חושבת על הצימר המיוחל שאני ככ רוצה להגיע אליו כבר,רחוק מאוד מכאן . וג'קוזי כמה שארצה ,להתפנק ולהיות אני-אני ורק אני .
כי אני יהיה ממש רחוקה מכאן , והמחשבה על הפנטזיה המתמשכת הזאת ,מעלה חיוך קטן ,בלדמיין את עצמך ככ רחוק מכאן .
רחוק מכאן .רחוק מכאן .רחוק מכאן . רחוק מכאן . רחוק מכאן . רחוק מכאן .רחוק מכאן .
כן , למה אתם לא מבינים ? אני נוסעת , אני אסע רחוק מכאן . מה שבהליכה לא תוכלו להגיע אליי, לא בנגיעה ,לא במילים ,לא תוכלו להגיע .
תשכחו מזה , אתם לא תוכלו להגיע ,תוותרו מראש , אני יהיה רחוק מכאן . לבד , מה שבהרגשה כאן לא חסר.
לא אצטרך למלמל לעצמי כמה אני שונה . אמצא לעצמי את עולמי , עם הפלייבקים הישנים שהורדתי באימיול , שרה לעצמי , עם הקן ציור הגדול הזה , עם אלפי מנות חמות ופסטה אחת קצת דביקה.
כי אני יהיה רחוק מאוד מכאן .
רחוקה מאוד מכאן .
נוסעת , סוף סוף נוסעת . בוהה בחלון וגלגלי המכונית ממשיכים להפריע . הMP3 מחפה על הרעש , השירים השונים שלי מתנגנים הלוך ושוב באוזניים .
סוכרייה על מקל,להרגשה טובה יותר. כי עוד מעט אני יהיה רחוקה מאוד מכאן ,אז אין טעם לבכות .
יהיה רחוקה מאוד מכאן . רחוקה כל כך מכאן ,ואולי אחזור מחר ,ואולי אחזור עוד שבועות ,אולי חודשים ואולי שנים .
אבל אני יהיה רחוקה מאוד מכאן , נמצאת בפנטזיית החורף הגדולה ביותר שלי ,בצימר הקטן הזה ,רחוק מאוד מכאן .
תשכחו מזה ,אתם לא תוכלו להגיע ,תוותרו מראש,אני אסע רחוק מכאן .
לא אצטרך למלמל לעצמי כמה אני שונה ,כמה העולם הזה לא בשבילי , להסתכל על הכל מהצד ולראות שאני לא מוצאת את עצמי .
זה בעיה בי , ברור שבעיה בי , איך היא אמרה לי
'לא כולם חייבים להיות כמוך, זה לא אומר שהם לא בסדר' ואני יודעת את זה , יודעת ומלמלת לעצמי בראש שזה שאני מרגישה שונה לא אומר שאני לא יכולה להיות שם.
לשקר לעצמך ולהאמין בזה , ברור שבעיה בי , לרצות לברוח ולא לתקן כי ...אי אפשר לתקן את העולם ,אי אפשר להרכיב לעצמי שיר מאינספור אמנים ולהחליט שכל משפט שלהם יהיה שיר שלי , אי אפשר, פשוט אי אפשר. כי יש כאן כל כך הרבה דברים מדהימים אבל זה לעבור כל יום ולא למצוא בו את עצמי כמו שאני רוצה למצוא את עצמי .
אולי זה יבוא עם הזמן .
אני לא בוהה בחלון , והMP3 לא מחפה על הרעש, גלגלי המכונית לא מפריעים ויתרה מזה –לא שומעת אותם , והקן ציור שלא קיים , ולא הורדתי פלייבקים באימיול,לא קניתי מנה חמה ,ולא שרפתי את הפופקורן , אין לי צימר , ואין פנטזיה .
עוד מעט אני אסע רחוק מכאן ?
לא ,אני לא נוסעת לשום מקום, עדיין כאן . עדיין כאן . I'm not going anywhere
ואמשיך לראות אותכם ,ואמשיך למלמל לעצמי כמה אני שונה ולדעת שזאת בעיה בי , אני לא נוסעת לשום מקום , ואני עדיין לא מוצאת את עצמי ,ובהליכה תוכלו להגיע אליי, לא תוכלו להגיע אליי במגע ,ולא תוכלו להגיע אליי במילים .
אני לא יהיה רחוקה מאוד מכאן .
מה שאם הייתי יכולה הייתי עושה כבר מזמן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
