יומנה של קומפקטית

כשהתרפיה שלך, לצייר, מרגישה כמו מטלה,

כשהבילוי שלך, עם האנשים הקרובים לך, מרגיש כמו הכרח,

כשהדבר שתמיד עושה לך טוב, שופינג, לא מושך אותך בכלל,

כשמוטו חייך, לנצל כל רגע, כבר לא ממש מתבצע,

כשמה שתמיד טעים וכיף לך, מתוקים, מעורר בך בחילה עזה,

כשאפילו העובדה שהדבר שחיכית לו כלכך, הרגילה של חבר שלך, מעורר בך רק חיוך קל,

כשדברים שציפית להם מרגישים כל כך מעייפים,

כשאת כל כך עייפה ושוב, כרגיל, לא עוצמת עיניים,

כשאת מרגישה שכל דבר, כל יציאה, כל פעילות כיפית ואף כל חיוך נובע מתוך כפייה עצמית שלך,

כשנדמה לך ששוב איבדת את היכולת להיות טבעית..

כן.

משהו, אבל משהו..

חייב להיות לא בסדר.