פרק שני-

"מה קרה?מה עובר עליכם?"אמר ליאם,והביט בחבריו."כלום.."השיב סטיבן בפחד."בואו נלך מכאן.."השיב.הם יצאו מהמקום והגיעו לשכונה שלהם."מה קרה?מה היא אמרה?"השיב ליאם."שאני היורש..שאני יהפוך בחצות לאיש זאב."השיב סטיבן בפחד."ואתה מאמין לזה?"שאל ליאם."סביר להניח.."השיב סטיבן."אני חייב ללכת..נדבר מחר.."מלמל סטיבן ומיהר הביתה."מה עובר עליו..?"שאל ליאם את ניק."אל תשאל אותי.."מלמל ניק."תגיד..נדלקת על האורסולה הזאת?"שאל ניק."אני חושב..היא מיוחדת..יפה כזאת..יש בה משהו מיוחד.."השיב ליאם."כן..נראה לי גם היא נדלקה עלייך.."השיב ניק."אתה חושב?"הביט בו ליאם."לעע.."מלמל ניק."לך תזדיין יא מניאק.."התרגז ליאם."מה אתה לחוץ..?"שאל ניק."אני לא..אתה פשוט מרגיז."אמר ליאם בקול לא שלו."מה עובר עלייך לי?"הביט בו ניק."לא יודע.."השיב ליאם."אני הולך הביתה.."המשיך."למה?"שאל ניק."כדי לחשוב..על אורסולה.."חשב בליבו."לא עניינך!"השיב ליאם והלך לביתו.ניק הלך לביתו גם."איפה היית?דאגתי.."אמרה אימו של ליאם."יופי לך!"אמר ברוגז."לי מה עובר עלייך,אתה מוכן להסביר לי?"נלחצה אימו."סתם..יש משהו שמטריד אותי..זה הכל.."השיב."מה זה?"שאלה."סתם..לא משנה.."השיב."אני הולך לחדר.."המשיך והלך לחדרו,נזכר במעיין הקסום,הוא הזכיר לו משהו או מישהו,המחשבות לא עזבו אותו,לבסוף הוא נרדם.

השנים עברו להם,השנה הייתה כבר שנת 2001.סטיבן עוד היה בעל הקללה.השעה הייתה כבר כמעט לחצות."לי תתארגן לשינה בבקשה עוד מעט חצות."נשמע קולה של אימו."חצות?"חשב ליאם בליבו."אני עושה שנייה שיחה ואז."צרח לעברה."בסדר.."השיבה אימו והמשיכה לצפות בטלוויזיה.ליאם לקח את הפלאפון שלו והתקשר לניק."הלו?"נשמע קולו הישנוני של ניק."הערתי אותך?"שאל ליאם."בערך..מה רצית?"שאל."סטיבן..חייבים ללכת אליו.."השיב ליאם."לי אתה נורמלי..שתיים עשרה בלילה!"אמר ניק."בגלל שזה שתיים עשרה בלילה צריך ללכת אליו.."השיב ליאם בחשש."מה עובר עלייך?גם אתה מאמין לטיפשות האלה??"השיב ניק וצחק בטלפון."לא יודע..אבל משהו אומר לי שזה נכון..בכל פעם שאני נזכר באורסולה אני עצבני..היא מטריפה אותי...אתה בא לסטיבן או שאני אלך לבד?"השיב ליאם."לא הולך איתך..לך לבד..תן לישון.."השיב ניק וניתק את הטלפון."בנזונה!"צרח ליאם."ליאם הכל בסדר?"שאלה אימו."כן.."השיב ליאם ויצא דרך החלון.הוא הלך לעבר ביתו של סטיבן והביט בחלון."מה זה?"שאל.הוא התקרב."סטיבן.."חשב בליבו.לפתע הוא ראה את סטיבן,ראה כיצד הוא משתנה,משתנה מנער לאיש זאב,מאיש זאב לזאב."מה לעזאזל..?"אמר ליאם והתרחק.סטיבן קפץ מהחלון ורץ עם ארבע רגליים לעבר היער,שם נמצא המעיין הקסום,המעיין שהפך אותו לקללה הזאת,לאיש הזאב.ליאם הלך בעקבותיו.אט אט הגיע למקום,לפתע,הבחין בו,בסטיבן,שנראה כדמות אדם.

"סטיבן?"מלמל ליאם."מה אתה עושה פה?אתה לא יודע שמסוכן להיות כאן?"אמר סטיבן שהבחין בו."אם כל כך מסוכן כאן..למה אתה פה?"שאל ליאם."אני שאלתי קודם!"התרגז סטיבן וכמעט הפך לאיש זאב."אני פה בעקבותייך."השיב ליאם."למה..?"השיב סטיבן ונהם קלות."אני יודע את הסוד..אני ראיתי אותך."השיב ליאם."איזה סוד?מה ראית?"השיב סטיבן."אותך..ראיתי אותך משנה את עצמך לאיש זאב ולזאב אמיתי.."השיב ליאם."ומה אתה רומז בזה?"שאל סטיבן."שאתה באמת איש זאב..שאתה באמת מקולל.."השיב ליאם."אבא שלך מקולל.."צרח סטיבן."אל תדבר על אבא שלי..אתה יודע שהוא מת שהייתי בן 3.."השיב ליאם."מעניין אותי!ארור אתה וארור האבא שלך!"צרח סטיבן בקול לא שלו."תזהר במילים שלך סטיב.."התרגז ליאם."לא באלי!"השיב בקול לא שלו."סטיב אני יהרוג אותך נשבע לך!"צרח ליאם."לא אם אהרוג אותך קודם!"צרח סטיבן וחשף שיניו ונשך את ליאם בגרון והסתלק,ליאם התעלף.אורסולה הבחינה בו."ליאם.."אמרה בליבה.היא לקחה אותו אלייה הביתה."אימא..אבא.."צרחה לעברם."מה קרה אורסולה?"שאל אביה."תראו.."השיבה והראתה להם את ליאם."יו..הוא מאבד דם..שום כוחות קסם לא יעזרו כאן.."השיבה איירה."זה נשיכה של זאב.."התקרב זאוס."איך?"שאלה אורסולה."כנראה אחד מחבריו עשה לו זאת.."השיבה איירה."בוא נטפל בו קודם ואז נחליט החלטות."אמר זאוס."צודק.."אמרה איירה.

איירה קרעה את חולצתו של ליאם ופשטה אותה ממנו..הדם נדף מגרונו על כל גופו.."איזה גוף.."מלמלה אורסולה."אורסולה..אל תרשי לבן האנוש הזה להשתלט על ליבך.."מלמל זאוס."אי אפשר..מאוחר.."השיבה אורסולה.איירה לקחה מגבת רטובה והעבירה אותה בעדינות על גופו של ליאם וניקתה את הדם שהיה בגרונו..ושמה לו תחבושת מעל.היא לקחה מגבת רטובה אחרת ושמה על מצחו של ליאם.השחר עלה,וליאם התעורר.הוא הביט סבבו."איפה אני?"מלמל."למה אני חצי ערום?"המשיך שהבחין שהוא חשוף בחלק העליון."אתה בבית שלי.."השיבה אורסולה שהביטה בו."אורסולה.."השיב בליבו."אתה יפה כל כך.."מלמלה."תודה.."חייך.אורסולה התקרבה."עיניך מדהימות."השיבה.היא העבירה את ידה על גופו.."אתה מדהים.."השיבה."תודה..כמה מחמאות ביום אחד.."צחקק.אורסולה הביטה בו ולא אמרה דבר,היא התקרבה אליו ונישקה על שפתיו קלות.הוא הביט בה וסחף אותה לנשיקה סוערת במיוחד.

נתראה בפוסט הבא ^.^

הכל התחיל בשנת 1998,סטיבן היה אז בן 13."אימא יצאתי עם חברים.."אמר סטיבן."סטיב..תזכור לא לחזור מאוחר..ותזכור שאתה צריך לחזור לפני שאבא מגיע.."השיבה אימו."כן אני יודע.."השיב סטיבן ויצא מדלת ביתו."סטיב אתה בא למעיין וורה?"שאל ליאם."מעיין וורה?"שאל סטיבן בבהלה."כן..מה פוחד?"שאל ליאם והביט בו והתאפק שלא לצחוק."לא..פשוט כולם יודעים שאסור להתקרב לשם.."השיב סטיבן."תודה שאתה מפחד ללכת למעיין..תודה סטיבן.."התערב ניק שגם הצטרף אליהם."יודעים מה?!"השיב סטיבן בכעס."מה?"שאלו ניק וליאם פה אחד."בואו נלך למעיין..!"אמר סטיבן."יאללה.."חייכו ניק וליאם.השלושה הלכו לעבר המעיין."וואו..יפה פה.."מלמל ליאם שראה סביבו עולם קסום."נכון.."אמר סטיבן ולגם מעט מן המעיין.שנראה נורמלי לגמרי."איי..אתם שם..."נשמע קול."איזה פחד.."מלמל סטיבן."מה אתה משקשק יא נקבה?..."צחקק ליאם."איי."נשמע שוב הקול."נו באמת..מה אתה מסתתר תראה את עצמך..מי שלא תהיה.."צרח ליאם.לפתע הופיעה מולם בחורה יפת תואר,בעלת עיניים ירוקות ושיער חום אדמה."מה אתם עושים פה?"שאלה אותם."את היית הקול?"שאל ליאם וליקק שפתיו."כן..מה אתם עושים פה?"השיבה וחזרה שוב על שאלתה."סתם הסתובבנו פה.."מלמל סטיבן."זה לא מקום בשבילכם."השיבה והביטה סביב."מה קרה?"שאל ניק ובלע רוקו."מספרים,שמי שמתקרב לפה מקולל לנצח.."השיבה בקול לא שלה."מה את מבלבלת בשכל נו?להפחיד?"התפרץ ליאם."לא..זה נכון..לא לגמתם מהמים נכון?"שאלה והביטה בסטיבן,כאילו ידעה שהוא אכן לגם מהם."לקחתי רק לגימה.."מלמל סטיבן."היה אסור לך לשתות מהם!"אמרה בזעם."למה?"שאל,מפוחד."מי ששותה מהמים האלו נהיה מקולל.."השיבה.

"מה שמך?אם אפשר לשאול?"שאל ליאם."אפשר..ושמי אורסולה."השיבה ברוך."אורסולה..שם יפה.."מלמל ליאם."תודה.."חייכה."ובכן אורסולה..איך את יודעת את כל הדברים האלו על המעיין..מה את יודעת ואת לא מספרת?"שאל ניק והביט בה במבט חושד."ובכן..אני גרה כאן שנים..הבית שלי די קרוב למעיין הזה.."השיבה אורסולה."אבל איך זה הופך אותך למומחית למעיין?"שאל ניק,שוב הביט בה באותו מבט."ההורים שלי.."השיבה."מה?"שאל ליאם ההמום."אימא שלי מכשפה.."השיבה."מה שמה?"שאל ניק."איירה.."השיבה אורסולה."ולאביך?"שאל ליאם."זאוס.."השיבה."מה הם אלים או משהו?"שאל ליאם והתפקע מצחוק."אימא שלי חצי מכשפה חצי אלה..ואבי אל שלם.."השיבה."למה את מספרת לנו סיפורי אגדות ומצפה שנאמין לך?"שאל ליאם,התקרב אליה וליטף על פניה."אני לא..זו האמת.."השיבה אורסולה והעיפה את ידו.

"אורסולה?.."נשמע קולה של אימה."רק דקה אימא.."השיבה אורסולה."מעניין איך הורייך."מלמל ליאם."תאמין לי..אתה לא רוצה לדעת.."השיבה."אורסולה?לא שמעת אותי קוראת לך..?"התקרבה אימה."כן..רק הסברתי לנערים האלו כמה דברים.."השיבה."נערים?..ממ..הבחור עם העיניים הכחולות נאה מאוד.."לחשה איירה לאורסולה."אימא.."מלמלה אורסולה והסמיקה קלות."אוקיי מה שמכם?"שאלה איירה."ליאם,סטיבן וניק."השיב ליאם."מה אתם עושים פה..זה מסוכן.."השיבה איירה."אני אוהב להסתכן.."השיב ליאם והביט באורסולה שהשפילה מבט."גם אורסולה.."חשבה איירה בליבה."אסור לכם להיות כאן.."השיבה איירה."למה?"שאל ליאם."כי המקום הזה..המעיין הזה..הוא מקולל.."השיבה איירה."מ..מ..מקולל?"נלחץ סטיבן."כן..למה?לא..אל תגיד לי שלגמת ממנו."השיבה איירה."אני כן.."השיב סטיבן."תקשיב,אורסולה ואני לא אומרות סתם..אין פלא שעינייך צהובות."השיבה איירה."הן צהובות מאז שאני תינוק."השיב ועיקם פניו."אני מתארת לעצמי.."השיבה."אז..?"שאל סטיבן."המעיין הזה..הוא בחר בך להיות היורש."השיבה."היורש?"השיב סטיבן,לא הבין."כן..בכל לילה..בכל ירח מלא..בוחר המעיין את הבחור בעל העיניים הסגוניות ביותר.."השיבה."מה את מתכוונת?איזה יורש?"נלחץ סטיבן."נו סטיב מה אתה מאמין לה..היא קשקוש..מדברת שטויות.."אמר ליאם."אני לא!"השיבה איירה בקול לא שלה,ודחפה את ליאם על גזע העץ בעזרת כוחותיה.

ליאם נהדף בעץ בגבו בחוזקה ואיבד הכרתו."ליאם.."מלמלה אורסולה ולקחה אותו בחיכה."אתה תהיה בסדר עכשיו.."מלמלה ונישקה על מצחו."בקשר אלייך.."מלמלה איירה והביטה בסטיבן.עיניו הצהובות נפתחו והביטו בה."מה?"שאל."עכשיו השעה שמונה..בחצות..אתה תהפוך לאיש זאב.."השיבה."למה?"שאל,לא הבין."איש זאב..ואל תגיד שלא הזהרתי אותך..."השיבה.היא עשתה כישוף שיעיר את ליאם.הוא פקח את עיניו הכחולות והביט באורסולה."בואי אורסולה.."אמרה אימה."ואתם..תסתלקו מכאן!"צרחה איירה,היא ואורסולה נעלמו כאילו בלעה אותן האדמה.

....

נתראה בפוסט הבא,דרך אגב,יש עיצוב חדש לבלוג ^.^