נכון,התקופה הזאת,הרעה עוברת עם הזמן אבל עדין אני מרגישה כאילו העולם הזה שונא אותי ואלוהים לא רוצה שאני

ירגיש אי פעם מאושרת וירצה לחיות!

אני יודעת שזה יעבור!זה חייב לעבור!אבל מתי?מתי אני כבר יחייך בלי לנסות בכוח?מתי אני יצחק בלי שום סיבה כמו פעם? כי אני כל כך רוצה את זה!כל כך רוצה שזה יחזור,השמחה,הרצון לקום בבוקר.

שעכשיו אני רוצה לישון בשביל לא לקום לעולם!

נמאס לי!אני לא רוצה יותר לחיות בסיוט!לא רוצה!אני מרגישה כאילו אני רוצה לצעוק אבל אין לי קול,אלה זעקות,זעקות עזרה שאף אחד לא שומע,אף אחד לא יעזור לי כאן חוץ ממני!

אף אחד!אני כאן לבד!זה רק אני ואם אני צריכה עזרה אז אני יעזור לעצמי!

אני רק אני!

אני רוצה לעוף מכאן לעולם אחר!!!!