זה פוסט שרציתי לכתוב כבר הרבה זמן ורק עכשיו זה מגיע לשעת מעשה,או משהו כזה...

אמא...

אין לי כל כך הרבה מה להגיד

יש רק שלוש מילים,שלוש מילים שגם הם לא מספיקות

כדי להגדיר את כל האהבה והערכה שלי אליך!

את גידלת אותי לבד,שלוש ילדים,

אחי ואחותי ובנוסף לזה גם אני,

תינוקת בת 11 יום

איך יכולת לגדל אותנו?
ועוד אחרי מוות של הבן אדם שהכי אהבת?

אחרי המוות של בעלך?

ואת לא עצרת לרגע

ואת לא בכית לרגע,

תמיד חשבת לטובתינו

לא חשבת על עצמך,כמה שכואב לך ביפנים,

חשבת רק על זה שיש לך שני ילדים ותינוקת,

שצריכים אותך

ולא חשבת על עצמך...

ואני מעריכה את זה,אין אדם בעולם ששווה אליך,

את יצירה יחידה של אלוהים לא היה לו עוד כוח בשביל

ליצור עוד בן אדם כמוך

כי הוא השקיע את הכול בך!

את יודעת שאני תמיד שואפת לשלמות!

בהכול!

אני שואפת לשלמות ובגלל זה

את הקולגה שלי!

ואני יודעת שתמיד רצית שאני ירגיש כמו כולם,

למרות שאין לי אבא,שאני לא ירגיש בחיסרון הזה

אבל אני לא מרגישה כמו כולם

אין לי כמו לכולם

יש לי יותר מלכולם כי יש לי אותך!

זה מכתב שאת בחיים תראי,את רק תקבלי עליו רמזים

קשה לי לספר למישהו את הכול,קשה לי להראות חולשה...

אבל לפחות דבר אחד את יודעת והוא שאני אוהבת אותך הכי אבל הכי בעולם!

וגם שאני יתחתן וילד ילדים אני תמיד אוהב אותך הכי בעולם,יותר מכולם!

ותמיד יזכור שאת הכי בעולם!

ותמיד ידע שיש לי פינה חמה אצלך בלב!

ולך יש גם אחת ואפילו את כל הלב,אצלי!

אוהבת ביתך,

שיר.