סבא,

       אנחנו כבר חודש בלעדיך. היום עלינו למצבה שלך, היפה כל כך, כל כך מכובדת כל כך בשבילך. היו שם המון אנשים סבא. להלוויות של אחרים לא מגיעים כמות כזו, אז ל-30? בהלוויה שלך היו פי 3. אבל היום כל כך הרבה אנשים באו לכבד אותך סבא.

שוב לא נתנו לי ממש להתקרב אל המצבה, אבל לפחות היום אני יודעת שנפרדתי ממך כמו שצריך,סבא.

בזכות החלום המדהים הזה , שבו באת אליי , רק אליי, עם הסוודר החום שלך, ואמרת לי לשמור על סבתא, ואמרתי לך כמה אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אליך. אמא אומרת שבאת אליי, כי אתה אהבת אותי מאוד. אני שמחה שהייתה לי האפשרות להפרד ממך בצורה הזו, ולא בצורה של לשים אבן על איזה גוש אבן או שיש.

היום נועה קראה בשבילך קטע. היא החזיקה את עצמה לאורך כל הטקס, אולי כי רעות הייתה לידה, כפי שאני החזקתי את עצמי בכל חמשת החודשים שבאו לפני המוות שלך , כי ידעתי שאם אני אבכה קרן תבכה אף יותר. היא החזיקה את עצמה, אבל כשקראה כבר לא יכלה לשאת זאת יותר ובכתה, ובכתה ובכתה. וכולנו בכינו איתה, על איך שהיית יושב איתי (וגם איתה), בסלון פותרים תשבצים, קוראים עיתון, רואים טלויזיה.

סבא ,כבר כתבתי לך הכל , לפני מספר דקות, אך זה נמחק מהבלוג הזה, ולכן החלטתי לעלות שוב ואולי להוציא הכל עוד הפעם. אז עכשיו עם חיוך אני אומרת לך - אני שמחה שזכיתי להכיר אותך! כל כך שמחה. אני זוכרת שנועה אמרה לפני כמה חודשים " ואין לי עוד סבא..." ורק אז, רק אז קלטתי, למרות שכל הזמן זה נאמר סביבי, ואף פעם לא נקלט, נכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה, עבר,ריחף, רק אז קלטתי, שיש אנשים שלא זכו להכיר את סבא וסבתא שלהם. ואני? ברת מזל. הכרתי אותך, אני מכירה את סבתא, הכרתי את סבא הגדול וסבתא הגדולה. המתנה הכי יפה של החיים אליי.

סבא, עכשיו, אחרי החלום הזה, אני בטוחה שאתה 'חי' שם בשמיים, שומר עלינו מלמעלה,כמו שכולם מבטיחים. תדע לך שכולם חושבים עליך, אפילו הקטנים. היום באוטו תמיר שאל אם אנחנו הולכים לראות את הבית החדש של סבא. אמא אמרה לו שכן. הוא שאל אם נוכל לראות אותך ,אמרו לו שלא. הוא שאל אם יוכל להציץ מהחור, כדי לראות אותך, ושוב אמרו לו שלא. הוא בכל זאת ניסה להציץ ,לראות אותך ,הוא גם רוצה אותך פה. הסבירו לו שזה הבית החדש שלך אבל בעצם אתה בשמיים.הוא שאל אם אנחנו הולכים לבקר אותך בשמיים, וציין שלא יתנו לנו להכנס לשם. הסברנו לו שאנחנו לא עולים לשמיים, ורק אתה שם שומר עלינו.

סבא אני כל כך שמחה על החלום הזה. אתה לא יודע עד כמה. בהלוויה הרגשתי שלא הספקתי להפרד ממך, להגיד לך משהו, אני כל כך שמחה שהייתה לי האפשרות להגיד לך שאני מתגעגעת ואוהבת, ושאני אשמור על סבתא כמו שביקשת.

סבא אני מקווה ששם למעלה,אתה בריא. כמו שראיתי אותך בחלום, מחייך ,שמח, צופה בנו, ולא כועס אם אני ואמא רבות לפעמים, אני מקווה שכנפיי המלאך שלך לא מדגדגות לך בגב, שאתה ישן בשלווה, שאתה צופה בכל מה שמתרחש באדמה. אני רוצה לספר לך שמסתובבות שמועות שהבן שלך עומד להתחתן בקרוב, אתה בטח נורא מאושר.

ואני יודעת שלמרות שלא תהייה בגופך בחתונה שלי,בבריתות של הילדים , בלידתם, אתה עדיין איתי בלבבך ובנשמתך. סבא, אנא המשך להופיע אצלי בחלומות, כך שאוכל לדבר איתך פנים מול פנים, ולא רק מול דפים של מכתבים. סבא אני כל כך מגתגעת אליך. כולם, אבל בעיקר אני.

אוף כתבתי את זה כל כך טוב קודם, ועכשיו אין לי מילים להסביר.  אני יודעת שהיית הסבא של כולם , והאבא של כולם ,אבל אני מרגישה שהיית הסבא רק שלי. ולא אכפת לי שהיו לך עוד נכדים ,אתה היית רק שלי. ואתה תמיד היית שם - מסיע, דואג, עוזר, מעשיר אותנו בידע העצום שלך. יואו סבא אני לא יודעת מה אני אעשה כשנחזור ללימודים, למי אני אספר על כל הצרות שלי? על הדברים שלא הבנתי בשיעורים, ואתה בטוח היית יודע את התשובה.

זוכר מה המורה אמרה לך שנה שעברה? "אתה חייב לבוא גם בשנה הבאה, מי שבא בפעם אחת מתחייב אחכ לשנים רבות" , חבל ר שהספקת לבוא פעם אחת. אתה לא יודע כמה אני מצטערת שאין לי תיעוד של ההרצאה שלך, שלא לקחתי מצלמת וידאו כמו שבאמת רציתי. היום שרה סיפרה לנו את הסיפור מהנקודת מבט שלה, וכולם הקשיבו ובא לי היה לצעוק על הילדים שלה - תצלמו,תתעדו!! תכתבו! משהו! זה לא נשאר לנצח. אני לא הספקתי, לפחות אתם כן. אני כל כך מצטערת שאין לנו תיעוד וידאו נורמלי, חוץ מהיום ההוא בגן השעשועים שעכשיו הפך לוואדי. אני כל כך מצטערת שאין לנו תמונה יחד, לבד בלי עוד אנשים.

היום ראיתי גם את שרה, ואני יכולה להגיד לך בפירוש שאתה ואחיותך דומים מאוד. גם בחיצוניות וגם בכלל. סבא הגדול היה נותן לאמא כסף בכוח כדי שתקנה לי בובות וצעצועים, אני לא אשכח את זה. ובסוף השבעה, בת שבע דחפה לי ולקרן כסף ,סתם ככה, והיום שרה דאגה לתת לכל בני הדודים (הנכדים שלך) כסף. סתם ככה. התעקשה לא נתנה לנו להחזיר.

סבא אתם כל כך דומים. אתה יודע, הזיכרון האחרון שיש לי מסבא הגדול זה אותו יושב , בשלווה, ברוגע ,במסדרון הזה שמוביל מהשער אל דלת הבית. על הכסא הזה שלו. שליו כל כך. כמוך, כמו בזיכרון האחרון שיש לי ממך. על הכורסא שלך, ישן, בפיג'מה , שליו,רגוע, מאושר. זה מה שנשאר. ואני לא יודעת אם אני כבר כועסת על עצמי שלא הלכתי לבית החולים, אתה יודע למה? כי אני שמחה שהזכרון שלי ממך הוא אתה שליו ורגוע כל כך , נח. לא חולה, לא כועס, לא לא מרגיש טוב, שליו ורגוע, ומאושר.

ואתה יודע שאמא אומרת שהם פחדו מהגיל הזה.74. הם אמרו שאם תעבור את הגיל הזה תחייה עד 120. כי סבתא הגדולה השנייה שלי ,שהיא בעצם אמא שלך, נפטרה בגיל הזה. וזה כל כך מוזר סבא, שרוני היה בדיוק בצבא שזה קרה, בדיוק כמו מאיה!, אמא הייתה בגיל שלי, נאוה הייתה בגיל של נועה, ואילו עוזי בגיל של תמיר או רעות. הגילאים הם אותם הגילאים. סבא אולי זה היה כתוב משמיים, אבל עכשיו לפחות אני מרגישה שטוב לך, שאתה לא סובל כמו פעם.

הזכרון שלך תמיד ישאר איתי, אתה תמיד תשאר איתי.אני כל כך אוהבת אותך סבא ומתגעגעת אליך . כל הדמעות שלי יורדות ללא הפסק, הורדתי כל כך הרבה דמעות היום, וגם בכתיבה של הקטע הקודם שנמחק. ואני נזכרת שאתה בכלל קראת בעיתון על בלוגים ורצית שאני אפתח בלוג או משהו בסגנון. ובאמת פתחתי אותו בגללך. והנה אני כותבת לך כאן.

אוח סבא אני כל כך אוהבת אותך3>

אתה לא מבין עד כמה. אתה מבטיח שתשמור עליי,נכון? ואני מבטיחה לך לשמור על סבתא, ועל אמא ועל כולם. אני מבטיחה לך סבא.

אני אוהבת אותך ומתגעגעת,

הנכדה הגדולה שלך( פה,לפחות)

עדי.

   בר מצווה אלון.