לא רוצה יותר!! באמת שלא!! לא אוהבת את היחס שם לא אוהבת את העובדה שכל שיעור אני לבד!! אין לי אם מי לצחוק אין לי אם מי לדבר. לבד קיצר.
אני לא אוהבת להיות לבד! וזה לא מצב שהייתי שם שבוע ואין לי חברות תוך שבוע!! זה מצב שאני כבר שם 4 שנים! ובשנה האחרונה כל החברות שהיו לי שם פרשו ואחת לא בקבוצה שלי. החברה היחידה שהייתה יכולה להיות איתי לא איתי. ואני מקירה את כל הבנות וכבר יש את כל אלה אם החבורות וזה ואני... עם עצמי. מנסה בכוח כלכך בכוח רק להתחבר!! ומה לא בה לי יותר! באמת שאין לי כוח לנסות. לא רוצה להיות במקום 4 או 3 שעות בשבוע לגמרי לבד ולחזור במיוחד שימי שני בדיכאון מהמקום הזה.
וכן המקום הנוראי הזה הוא רק חוג!! חוג!!! כאילו מה זה כבר!!! חוג!!! זה לא חובה! זה לא בצפר זה חוג!! אז אני אומרת לעצמי... למה? למה לי להמשיך להיות שם אם חרא לי הא? למה??
אז אמרתי לאמא שלי "אמא אני לא רוצה להיות שם יותר. רע לי. לא כיף לי." ומה היא אומרת? "שילמתי עד סוף השנה. תלכי עד סוף השנה"
אני חצי בכיתי לה שם! התחננתי!! ועל מה? על חוג מזדיין!!
רק שאני לא יצתרך ללכת לשם עוד פעם... לבד...
אבל לא מזיז לה!!
מה כבר פאקינג ביקשתי?! זאת בקשה ענקית כלכך? שתיתן לי להשאר בבית!? ומה היא אומרת על זה? "ומה תעשי כל היום? תראי TV ותיהי על המחשב? איזה פעילות גופנית" ואם כן!? זה הגוף שלך? זה השומנים שלך!? למה זה כלכך מזיז לך?? ומה עם לנגן? לצייר? ללכת לחברות? ללכת לחזרות? לישון? להכין ש"ב (טוב זה לא יקרה) כלכך הרבה דברים שאני יכולה לעשות בשעות האלה!!
אני לא רוצה יותר!! באמת שלא!!
תשאלו את כל החברים שלי כמה פעמים כבר אמרתי שאני יפרוש ולא עשיתי את זה. הכל בגלל אמא שלי! שהיא משכנעת אותי להמשיך.
ואז היא אומרת לי 'רק לפני שטסנו הצתרפת לתגבור של בלט וקנית נעלי בלט חדשות' יופי שעשיתי את זה!! את רוצה 90 שקל על הנעליים?! סבבה!! קחי!
רק שתיתן לי לעזוב!! ועוד איזה טרוצים היא אומרת לי "את עושה החלטות מהירות מידי" לא אמא אני 3 שנים אומרת "אני יפרוש אני לא אני יפרוש אני לא" ואת כל הזמן "כן לכי את רוקדת יפה בלהבלהלבלהבלהבלה" אבל לא בה לי!!!!
ואתם רואים על מה אמא שלי עושה לי בעיות? על חוג!!!!! זה לא חובה פור פאק סייק!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
