זה כאילו יש לי ממש הרבה מה לכתוב אבל אין לי אף אות שיוצאת ומתחברת למשפט אמיתי ומסביר כרגע...הכל מלא מלא בא'-ת' שמשום מה לא מצליחות להסתדר לפי הסדר הנכון כדי להגיע לאותן מילים שאני מחפשת לכתוב.
אז אני באמת מנסה לקחת את כל האותיות האלה ולשים אותן לפי הסדר, מישום מה זה לא מצליח.
לקחו לי
לקחו לי את כל ההגיון שנישאר מהמילים ,השאירו בי את החלומות את התקוות את המשפטים האלה שנאמרים בכלל בלי שום אות ובלי שום מילה..משפטים שלא צריך לראות הרבה כדי להגיד אותם בעצם לשמוע אותם... להרגיש אותם אני קוראת לזה.
לאיפה כל ההרגשות האלה הולכות כשמגיע הלילה?
או במקרה שלי כשמגיע הבוקר
אני נכנסת למיטה עם עולם שלם של תחושות והרגשות ומה קורה שם? לאן זה נעלם..או לשאלה יותר מזה, זה יכול להעלם בכלל?
עולם שלם של אושר שמחה כעס עצבים אפילו דמעות יכולים לברוח ככה לתוך כרית ושמיכה ומה אחרי כמה שעות לא היו שם אתמול, כמה שזה מוזר...אנחנו על אנושיים או מה
איך מצליחים להגיע למקום המושלם הזה אני אקרא לו כרגע, רק כי מבחינתי כרגע הוא לא קיים, שהאושר, ככה אנשים רגילים קוראים לזה, מגיע ונשאר גם אחריי שנכנסים לכרית ולשמיכה...וגם לא הולך אחר כך לשום מקום, אולי רק ממש לכמה שעות כשעצבים מחליפים אותן, אבל גם אז הוא נישאר קצת .
לפעמים זה נראה קצת קשה להיות מאושר, תיק כבד כזה לקחת איתך לכל מקום, את החיוך ממקודם כאילו לסחוב איתך, הרי זה קסם מטורף האושר הזה, איך אפשר לתת אותו לכולם???זה כמו לא אפשרי ....אסור..שלא ייגמר לך בטעות
הרי זה נדיר כאן אצלנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mmm.. JuSt Me .