מצאתי אותך ליד האגם.

יושב וחושב מחשבות מוזרות.

מצאתי אותך שבורבתוך כל הזכרונות.

אבוד, לא מוצא דרכך בעולם,

בחיים במציאות...

רק רציתי לעזור, לא רציתי לשבור,

להכות, להכאיב עוד יותר.

רק רציתי לנסות, לגרום לך לראות את החיים

באור קצת אחר.

אבל זה כבר מאוחר.

החיים כבר הפרידו בנינו,

אנחנו לא מתאימים.

הם פשוט שברו אותנו לשני חלקים.

אני ואתה.

מצאתי אותך ליד האגם.

יושבת וחושב מחשבות מוזרות.

לא ניגשתי, לא נגעתי.

השארתי אותך במציאות הקרה הזאת.

ואולי יכאב לך קצת פחות.

מבט אחרון, משאלה אחרונה,

לא, פשוט לא לראות שוב אותך.

זה האמת לא אמור להיות שיר, אבל משום מה התחשק לי לכתוב אותו בשורות קצרות.

לדעתי זה יוצר רצף מעט מקותע ואז כל זה נחמד יותר.

אז הנה הגיע לו חודש חדש. סבל.. <<" זה כל מה שיש לי לומר לגבי החודש הזה.

ואני לא מקווה ליותר מזה.

עד ה-29 לחודש אני עסוקה כמו חמורה בה' יודע מה... חיים... חיים חשבתי שאקבל בסוף שנת הלימודים הזו אבל... תקווה נכזבת זו הייתה. אין מה לומר...

חזרתי לכתוב שוב, אחרי תקופה קצת ארוכה בה לא כתבתי שום דבר. פשוט... לא היה מה.

ועכשיו קצת חזרתי לעצמי ואני מקווה להשאר במצב הזה כמה שיותר. ]למרות שגם כאן יש מינוסים].

מאז שהתחלתי שוב לכתוב [וזה יום שבת בערך], הלך התיאבון [לא שהוא הופיע... פשוט עכשיו גם את שלושת קוביות השוקולד לא בא לי לאכול] והכל נראה קצת אפור.

שוב אני מתחילה להתנתק מהעולם ברגע שאני מסתכלת לנקודה אחת... וזה... מפחיד אנשים X__X

בו!

תברחו!

הנה התמונה שעיצבתי לא מזמן [חצי שעה בערך]. אהבתי אותה... היא קצת מזכירה לי מישהו רק שאני לא מצליחה להזכר מי בדיוק ולמה.. <<"

לחצו עליה בשביל לראות אותה בגודל מלא.

בזמן האחרון התחלתי להתמכר לסדרה 'דריה' >>" יש בה משהו מוזר ומושך. ואם אני הופכת להיות כמוה... תדעו את מי להאשים! [את האנשים שגורמים לי להשאר בערב בבית ולהתמכר לסדרות מוזרות! *אהמחבראהמ*]

טוב. זה הכל עד כאן... שיהיה לילה טוב לכולכם... נהנתי לדבר איתכם (NOT)